היפטרו מרגשי האשמה שלכם ותתחילו לחיות

כדור הארץ סובב על צירו. העולם נע קדימה. ואנחנו מתבגרים. משתנים. זזים. עוברים דירה. מחליפים עבודה. נפרדים מאהבה. זה טבעי. זה הגיוני. אלה החיים. והם דינמיים. והם זורמים. ואין לנו מה להרגיש אשמה עליהם. היפטרו מזה ותתחילו לחיות

מה אתם לא עושים למען הילדים שלכם? מעירים אותם. מכינים להם ארוחת בוקר. מסיעים לבית הספר. לוקחים אותם לחוגים. עוזרים להם עם השיעורים. נשארים איתם בבית כשהם חולים. מטיילים איתם. מבלים. אוכלים. צוחקים. קוראים להם סיפורים. ומעניקים להם חיבוק לפני השינה. אתם משתדלים להיות ההורים הטובים ביותר בעולם. ומרגישים, כל הזמן, אשמים.

 

אתם אשמים גם כשאתם אוכלים. או נוסעים לחופשה. או עוזבים עבודה. או מפרקים משפחה. או עושים מה שבא לכם לעשות מבלי להתחשב במה שאומרים לכם לעשות. האשמה, כך נדמה, טבועה בנו מאז שנולדנו. אנחנו קמים איתה, עובדים איתה, אוכלים איתה, הולכים איתה לישון. היא לא מרפה מאיתנו. היא מנופפת כלפינו באצבע. היא מאוכזבת מאיתנו. אנחנו לא יכולים בלעדיה. היא חלק בלתי נפרד מחיינו. מאז ומעולם.

 

היא לא.

 

לעוד טורים של אבישי מתיה

 

האשמה מפריעה לנו ובולמת אותנו

האשמה מיותרת. תמיד. היא משקולת רגשית שעוצרת את חיינו. שבולמת אותנו. שמפריעה לנו. שמטשטשת את האמת. ושגורמת לנו להרגיש רע. בדיוק כפי שהורינו גרמו לנו להרגיש רע, כשהאשימו אותנו. כשביקרו אותנו. כשתקפו אותנו. כשאמרו לנו כמה אנחנו לא בסדר. כשגרמו לנו להאמין שאם אנחנו רוצים משהו, אנחנו טועים. והם צודקים.

 

האשמה היא הכלי שבעזרתו הורינו שלטו בחיינו. האשמה היא אותו הכלי שהורינו העניקו לנו, כדי ליצור לעצמנו אשליה שאנחנו שולטים בחיינו. להתאפק. להבליג. לעצור תהליכים. לבלום תשוקות. אם החלטנו להנות, אנחנו אשמים. אם בחרנו לפנק את עצמנו, אנחנו אשמים. אם שמנו את עצמנו לפני הילדים שלנו או בני או בנות זוגנו, אנחנו אשמים.

 

אנחנו לא.

 

כדור הארץ סובב על צירו. העולם נע קדימה. ואנחנו מתבגרים. משתנים. זזים. עוברים דירה. מחליפים עבודה. נפרדים מאהבה. זה טבעי. זה הגיוני. אלה החיים. והם דינמיים. והם זורמים. וכל אחיזה בקיים נועדה מראש לכישלון, משום שאין לנו באמת שליטה על מה שהעתיד מזמן לנו.

 

אם נשחרר את האשמה, נהיה חופשיים. אם נוותר על השליטה, נהיה קלים. נוכל לעוף. לאן שרק נרצה. אז אם אנחנו פועלים מתוך רצון, אנחנו קרובים לעצמנו. ואם אנחנו קרובים לעצמנו, אנחנו יודעים מה טוב לנו. ואם אנחנו עושים מה שטוב לנו, אנחנו מאושרים.

 

אדם שעושה טוב לעצמו הוא אדם שנאמן לעצמו. ששם את טובתו לפני טובתם של האחרים. כי קודם כל, הוא חי עם עצמו, לפני שהוא חי עם כל האחרים. אדם שנאמן לעצמו הוא אדם מאושר. ואם הוא מאושר, אין לו כל סיבה לחוש אשמה. הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. לעוף על עצמו. לבלוע את החיים בשקיקה. ולא להקשיב למה שאומרים עליו, או טוענים כנגדו.

 

אדם שנאמן לעצמו אינו אגואיסט. ואינו פוגע באחרים. כי אדם שנאמן לעצמו אינו חי מתוך תחושת אשמה. הוא לא משקר. והוא לא מעמיד פנים. והוא מכבד את זולתו, גם אם הזולת אינו מסכים עימו, או חש נבגד, או מבקש ממנו לעצור את עצמו.

 

אז אם רע לכם, עליכם לבדוק מדוע. ואם קשה לכם, עליכם להתבונן פנימה. ואם עצוב לכם, עליכם למצוא את השמחה שהסתרתם מפניכם כשבחרתם להרגיש אשמים ולהלקות את עצמכם. כי החיים אינם מופע מתמשך של אשמה והלקאה עצמית. החיים הם משהו אחר לגמרי. החיים הם אור, ואהבה, וחופש, ושמחה. הם מה שאתם יכולים לעשות למען עצמכם. אתם אלה שחיים את החיים שלכם. אתם אלה שיכולים לבחור אלו חיים תחיו.

 

החיים הם עניין גדול. ואין כל סיבה שנהיה קטנים. שנגמד את עצמנו. שנבטל את הרצון שלנו. שנתעלם מהצרכים שיש לנו. שנוותר על מה שאנחנו רוצים באמת.

אנחנו חיים רק פעם אחת. אנחנו יכולים, מותר לנו, זה בסדר גמור, לחיות בלי אשמה. קוראים לזה חופש. מגיע לנו להיות חופשיים.

 

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת