איזה פוליטיקאי מתאים לכל קבוצה?

טור אוהד מקיק: בסיום שבוע מסעיר בפוליטיקה ובספורט, שבו לפעמים אפשר היה להתבלבל ביניהם, מה יותר מתאים מלנסות ולענות בסגנון טראמפי על השאלה הבוערת

בסיום שבוע מסעיר בפוליטיקה ובספורט, שבו לפעמים אפשר היה להתבלבל ביניהם, מה יותר מתאים מלנסות ולענות בסגנון טראמפי על השאלה: לו קבוצות הכדורגל שלנו היו פוליטיקאים ישראלים – איזה פוליטיקאי הייתה כל קבוצה?

 

מכבי ת"א - בנימין נתניהו: השאיפה לנצח תמיד ובכל מחיר היא חסרת מעצורים. ההצלחות שלהם ביחד עם האופי המתנשא מעוררים רגשות שנאה עזים אצל המתחרים. היחסים עם התקשורת מאופיינים בעוינות, צדקנות,ותחושת נרדפות תמידית. מכביזם דורסני וקפיטליזם חזירי הם צמד חמד של ממש, שהולכים ממש מצוין עם בית בקיסריה וג'יפ שחוסם את המדרכה ברחוב יהודה מכבי.

 

 

הפועל ת"א - אהוד ברק: ההוכחה שגם היפסטרים יכולים לפעמים לדפוק את כל הקופה. זה כמובן קורה לעיתים רחוקות, כשבין לבין הם מצליחים להסתבך בפרשיות הזויות. מאוהבים בעצמם עד טירוף, ומשוכנעים שהם מתנה לאנושות. כך או כך, מאחורי הכתף של שניהם תמיד מציץ לו חיים רמון מחייך כמו החתול של אליס.

 

מכבי חיפה - יאיר לפיד: נורא אוהבים להגיד שרק העתידי גיד אם צדקנו. אז נכון שהדימוי והלוק נראים כמו מיליון שקל (לפני ניכוי מס במקור) והכל כמדומה מתוכנן, מתוזמר ומתוזמן כמו מנגנון משומן, אבל מה עם התוצאות? תפנו בבקשה לדובר. אנחנו פנינו, והדובר מה אומר? שיש עתיד.

 

בית"ר ירושלים - מירי רגב: ימנית כפיים וגזענית כפיים. אצל שתיהן קיים אלמנט פרוע ובלתי צפוי והן לא מפחדות מאיש, אבל גם מעריכות מאוד את המסורת ומבינות שבסוף מה שהכי חשוב זה הפמיליה. דלוקות אש על החיילים של כולנו, ולא נשכח להזכיר עוד את חיבתן לטייקונים (לא רק רוסיים) ולשירים של רועי חסן.

 

הפועל באר שבע - ניר ברקת: כסף חדש ועיר ישנה.השילוב הזה מנצח פעמיים – אלונה בבאר שבע וניר בירושלים. עם האוכל בא התיאבון, והתחושה היא שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה מצדם, כשהמטרה המסומנת היא להגיע הכי גבוה שאפשר.

 

הפועל קריית שמונה - ישראל כץ: יקירי המרכז. זאת כמובן כל עוד יש בהם ערך. בתור חובבי כבישים, תשתיות ומחלפים הנסיעות איתם עוברות די באיזי. הם לא פראיירים ולא מוכנים תמיד להסתפק בשאריות של אחרים, ולכן לא מהססים לחשוף שיניים גם אל מול זכר אלפא.

 

בני יהודה - אריה דרעי: שאגת האריה נשמעת יותר כמו יללת החתול. שניהם מנסים ללא הצלחה רבה להתאושש מהפרידה מהמנהיג הרוחני שלהם (כאילו דה, דמאיו). גם אם הסיכויים שלהם להחזיר את העטרה ליושנה הולכים וקטנים מעונה לעונה, עדיין לא מומלץ לזלזל בכישורי השתקמותם.

 

מכבי פ"ת - אביגדור ליברמן: שני חתולי רחוב שיודעים מה נדרש כדי לשרוד שם בחוץ. השאיפה שלהם להישאר תמיד קרובים לצלחת,גם אם עמוק בפנים הם יודעים שאף פעם לא יגיעו אל המקום הראשון. אין אש, יש אש - עשן של חשדות בשחיתות תמיד יש.

 

 

הפועל אשקלון - אורן חזן:  עבר מפוקפק וזמן לתת בבלגן - קיימים בשפע. חביבי התקשורת, מספקים לה כותרות עסיסיות ואם לא אז לפחות קצת צבע. חבל רק שדבר מזה לא ממש קשור ישירות לעיסוק לשמו הם שם. בכל מקרה - שאפו על זה שהם משחקים עם הגדולים, ושימותו הקנאים.

 

הפועל כפר סבא - משה כחלון: נחמדים. באמת מאוד נחמדים. הביאו כמה הישגים, ככה שאין באמת על מה להתלונן, רק שאם הם פתאום ייעלמו אף אחד לא ירגיש בחסרונם. באמת.

 

הפועל חיפה - יצחק הרצוג: האפור היום אפור מאוד. במהלך השנים אמנם חוו מספר רגעי שיא בודדים, אבל הצל הכבד של העבר והמסורת מעפיל ומאפיל עליהם. כיום הם בכלל לא רלוונטיים, והעתיד נראה קודר אף יותר.

 

בני סכנין - איימן עודה: ערבים עם ערבים, ככה זה. אמנם שניהם מבקשים להיות רלוונטיים,ולפרקים נדמה שאולי זה יקרה, אבל אז הם מצליחים לחרב את זה בוואחד אחלה של פדיחה.

 

הפועל פתח תקווה - שמעון פרס: עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה,מאז קום המדינה,הם שם בכל הצמתים החשובים. למרות שבשנים האחרונות הם לא היו ממש רלוונטיים, עדיין זה מעציב לראות ששניהם כבר לא איתנו יותר.

 

הפועל רעננה - נפתלי בנט: יבואו הנערים החיוורים וישחקו לפנינו. שמחים קודם כל בלשרוד, אבל מגלגלים את העיניים למעלה בתקווה. כמו בלון ממהרים להתנפח משכנוע עצמי ומחמאות לעצמם, רק כדי להתרוקן בבת אחת תחת לחץ, תוך שהם פולטים יבבת "אוי" טובה.

 

מכבי נתניה - בני בגין: ההוד וההדר של ימי העבר עוד מהדהדים חזק בזיכרונם של רבים, בעוד שלמעשה הם רק עולים ויורדים כמו מעלית. הם היו כמובן שמחים לחזור למקום שבו יוכלו לפעול ואולי גם להשפיע, במקום לשמש בתור קישוט כזה שתוקעים בצד כדי שלא יפריע.

 

מ.ס עירוני אשדוד (או איך שלא קוראים להם היום) - צחי הנגבי: מכישרון מבטיח וקצת מופרע לחנון של השכבה. גם אם לרגע נראה שהם אולי זזים קדימה, בסוף הם נשארים תמיד באותה נקודה. ההישג היחידי שלהם הוא שאין להם באמת אף הישג שאפשר לזכור, מלבד זה שהם בכלל נשארים על הגלגל.

 

הפועל עכו - זוהיר בהלול: מעורבת, מעורבבת, או שאולי מנוערת, לא נדע עד שלא יתקבלו תוצאות הבדיקה. שום דבר ספקטקולרי לא נראה שם מאז ימי המצור של נפוליאון, אפיזודה חולפת ששרקה כמו כדור החולף ליד עמוד השער.