בלאק פריידי שחל מחר הוא יריית הפתיחה לקניות המסורתיות של עונת חג המולד. היום הזה זוכה השנה לפופולריות חסרת תקדים גם ובישראל עם גל מבצעי ענק, המנסים לשווק לנו המון דברים שאנחנו לא ממש צריכים. מוצרים שבמהרה יהפכו עבורנו למעמסה כלכלית, רגשית ואקולוגית, שלא לדבר על בעיית הצפיפות והמקום. אם גם אתם התחלתם לרפרש עמודי מוצרים ברשת במטרה להוסיף אותם מחר לסל הקניות, הנה 10 סיבות ממש־ממש משמעותיות שיגרמו לכם להרהר פעמיים. ולא, אנחנו לא אומרים להפסיק לקנות לחלוטין. אנחנו רק מבקשים שתעשו את זה בתבונה וברגישות. בעיקר כלפי חשבון הבנק שלכם.
כי אנחנו הורסים את הסביבה
קשה להבין איך המוצרים היפים שאנו צורכים בחנויות או ברשת קשורים בבזבוז משאבים, פגיעה סביבתית והרס טבע, אך האמת היא שהייצור המסיבי של מוצרי הצריכה גובה מחיר יקר מהסביבה. האנרגיה שנדרשת לשינוע המוצרים מהמזרח למערב, אריזות הפלסטיק המגנות עליהם שהופכות לפסולת וכמות האנרגיה הנדרשת עבור החזקת המוצרים בחנויות — כל אלה מספקים תמונה כואבת על האופן שבו תעשיית הייצור פוגעת בסביבה.
כי הפכנו לעבדים של מוצרים
הופעתה של מארי קונדו, הגורו היפנית לארגון הבית, ברשימת 100 המשפיעים של מגזין "טיים" לשנת 2015, הייתה בעיני רבים האישור לכך שהפכנו להיות עבדים של דחף הקניות שלנו. התוצאה: ערימות בגדים, גאדג'טים וחפצים אחרים, שחונקים את הבתים שלנו. קונדו כבשה את ההמונים בכל העולם עם שיטת "קונמארי", שמטיפה לזרוק בגדים "שנראים עייפים" ולהשאיר בבית רק פריטים שעושים לנו שמח. ספרה עורר כעס בקרב אנשי סביבה בכל העולם, בשל העובדה שהיא מעודדת זריקת פריטים שניתן לעשות בהם שימוש חוזר ומתעלמת מההשלכות הסביבתיות של היפטרות מכל אותם מוצרים חסרי זוהר. לכן, אם אתם מחפשים דרך להיפטר מעומס חפצים? הימנעו מקניית פריטים, רק בגלל שיש להם מחיר טוב, ולכו על מוצרים איכותיים שישרתו אתכם לאורך זמן.
כי אנחנו קונים יותר מדי וחונקים את האדמה
תעשיית האופנה בעולם המערבי מאופיינת בקדחת צריכה שהפכה לסוג של דת החדשה ואנחנו, הצרכנים, נמצאים בבולמוס קנייה מטורף. האמריקאים, למשל, רוכשים כ־80 מיליארד פריטי לבוש בשנה, שהם 400% יותר ממה שרכשו לפני שני עשורים. את התוצאה הישירה של בולימיית הצריכה ניתן לראות באתרי האשפה — ההערכות הגסות מדברות על כך שמדי שנה כ־120 מיליון טונות טקסטיל של ביגוד משומש, מגיעים למטמנות ברחבי העולם, חונקים את האדמה שלנו ומהווים מעמסה אקולוגית עצומה. כל זאת הודות לביגוד שעולה כמו ארוחת צהריים ונזרק לאחר כשבע־שמונה לבישות. האופנה היא רק דוגמה אחת. טלפונים סלולריים, לפטופים, צעצועים לילדים או כל מוצר נפוץ אחר הופכים תוך זמן קצר לפריט חסר ביקוש.
אז כן, צריך להפסיק לקנות כל הזמן. צריך להפסיק לשדרג למכשיר הכי חדש. צריך להפסיק לחשוב שהשופינג ימלא לנו את החור בנשמה.
כי אנחנו זורקים המון כסף לפח האשפה של הצריכה
דמיינו איך יש לכם ביד חבילה עבה מאוד של שטרות כחולים וחדשים של מאתיים שקל. אתם מתענגים על תחושת הביטחון שמעניק לכם הכסף. עכשיו דמיינו איך אתם הולכים לפח האשפה הקרוב ומשליכים לתוכו את השטרות. התהפכה לכם הבטן רק מהמחשבה? זה בדיוק מה שאתם עושים כאשר אתם קונים עוד ועוד ונמצאים בהיפר־צריכה. אתם זורקים כסף לפח.
באנגליה חקרו לפני כמה שנים את ההשפעות ההרסניות של צריכה אימפולסיבית בתחום האופנה הזולה, למשל, ומצאו שביגוד בשווי 140 מיליון פאונד הולך לאשפה מדי שנה. הממצאים המפתיעים הוכיחו שאם הבריטים יתאפקו כשיעברו מול רשתות כמו "פריימרק" ו"טופשופ" במשך תשעה חודשים, וילבשו רק את מה שכבר יש להם בארון, הם יחסכו למשק כחמישה מיליארד פאונד, כתוצאה מהפחתה בפליטות הפחמן ובטיפול באשפת הטקסטיל. בתחום האלקטרוניקה למשל, חשף המשרד לאיכות הסביבה בארה"ב כי שווי המתכות היקרות במכשירי האלקטרוניקה שהאמריקאים זורקים לאשפה מדי שנה — עומד על כ־60 מיליון דולר. מישהו שאל איפה הכסף?
כי אנחנו פוגעים בהמון עובדים
הדרך מהקלקת העכבר בעמוד הצ'ק־אאוט ועד להגעת הפריט החדש רצופה בתפעול עשרות אנשים בשלבים שונים. המסלול מתחיל בעובדי מפעלי הייצור שבהרבה מאוד מקרים עובדים בתת־תנאים — בין שזה עובדים שנמצאים מתחת לגיל העבודה החוקי ובסביבת כימיקלים רעילים, ובין שאלו עובדי אתרי הענק שקורסים תחת עומס סלי הקניות שלנו. חברות העוסקות בטיולים ומחנאות כמו פטגוניה ו־REI כבר הרוויחו את אהדת הקהל כשהכריזו על יום חופש לכל עובדי החברה בבלאק־פריידי לטובת זמן בילוי בטבע עם המשפחה והחברים.
כי העולם צריך שיתופיות ולא בעלות
גישות מתקדמות בעולם הקיימוּת קבעו שאנחנו זקוקים לשירותים ולא למוצרים, והפכו את מושג הבעלות לפחות רלוונטי. צרכנות שיתופית, שהחלה לפרוח גם בארץ בדמות יוזמות כמו תל־אופן, קאר טו־גו וסטייל־פור־רנט (האפשרות לשכור שמלת ערב יקרה או תיק מעצבים ולא לקנות אותם), מאפשרת לנו ליהנות ממגוון רחב של מוצרים המסופקים כשירות ולחסוך את הקנייה שלהם. זוהי דרך מעולה לניצול פריט עדכני לפרק זמן קצר על פני בעלות עליו והשלכתו לפח זמן קצר אחר כך.
כי מיחזור הוא לא באמת פתרון
החומרים הזולים מהם מיוצרים מוצרי הצריכה שלנו מורידים את ערכם ומשפיעים גם על כדאיות המיחזור. כך למשל, באירופה כבר נסגרו מפעלי מיחזור פלסטיק בשל הקושי להיות רווחיים מול פלסטיק חדש, שמיוצר מנפט זול. התופעה הזו אחראית לכמויות הולכות וגדלות של פסולת פלסטיק שמגיעות למטמנות במקום למפעלי המיחזור וגורמת לזיהום אדיר של הקרקע ומי התהום.
לכן, חשוב לזכור שמיחזור היא כבר לא מילת קסם בעולמות הקיימוּת. התנהגות צרכנית נבונה יותר מציעה לקנות פחות ולאהוב את מה שכבר יש לנו בבית. המגמה העכשווית היא מעבר לצריכה רב־פעמית ולשימוש חוזר כאלטרנטיבה למיחזור, כמו המהלך של חברת סודה סטרים, שמעודדת שימוש במכלי משקה רב־פעמיים על פני צריכת בקבוקים חד־פעמיים, או כמו רשתות סופרמרקטים דוגמת הסופרמרקט הברלינאי original unverpackt, שמוכר מוצרים בדיספנסרים ללא אריזות.
כי העולם מתחמם ורובנו לא באמת צריכים סוודרים כבדים
כמה פעמים לבשתם את סוודר הצמר שקניתם במבצע ואת מעיל האולטרה־לייט הארוך מיוניקלו? ההתחממות הגלובלית אחראית לקצב המהיר של שינויי הטמפרטורה במאה השנים האחרונות, הטמפרטורות עולות בהדרגה וכמות המשקעים הולכת ופוחתת. במציאות הזו סריגים חמימים הופכים לפחות ופחות רלוונטיים, גם אם הם מגיעים ב־70% הנחה וכך גם מעילים כבדים, שמלות צמריות ועוד הצעות שנראות טוב בעיקר על סט צילומים ממוזג. עשו לעצמכם טובה וחסכו מעצמכם את הדילמה לאן לתרום אותם כשתעשו 'קונמארי' בארון שלכם בעוד שתי עונות.
• מיכל לוי־ארבל הייתה כתבת האופנה של "ידיעות אחרונות" והיום היא יועצת שיווקית לקיימות ומרצה בתחום צריכה מקיימת