איש הטריפל־דאבל

None

בפרוזדור המוביל לפרקט במדיסון סקוור גארדן התרכזו ביום שני בלילה שחקני אוקלהומה סיטי ת'אנדר במעגל וביצעו את הריטואל שלהם לפני עלייה למגרש: קפיצות, שאגות, תנועות ריקוד שהמציאו בשנייה זו.

 

רק שחקן אחד לא היה שם. לפחות ברוחו. בזמן שכולם העלו אחד לשני את האדרנלין, ראסל ווסטברוק רק הביט לעבר הווילון דרכו יעבור עוד כמה שניות ויעלה לפרקט. הוא לא נזקק להקפצת אדרנלין. להיפך, הוא עבד על לרדת למצב ניוטרל. ארוך הערב בדרך לטריפל־דאבל.

 

או שאולי לא.

 

דקה בתוך הרבע השלישי מסר ווסטברוק את האסיסט שהבטיח לו טריפל־דאבל שמיני העונה. אנחנו עוד לא בחודש דצמבר. לכל שאר הליגה ביחד יש שמונה טריפל־דאבלים. הוא סיים עם 27 נקודות, 14 אסיסטים ו־18 ריבאונדים. חלק מהריבאונדים שלו, שחקן בגובה 1.93 מ', הלהיבו יותר מההטבעות. חלק מהאסיסטים הזכירו את ג'ון סטוקטון. חלק מהנקודות בקושי הורגשו כי, תאמינו או לא, ווסטברוק לוקח פחות זריקות קשות מבימים בהם שיחק ליד קווין דוראנט.

 

אפשר להגיד הרבה דברים על שחקן שיש לו כרגע ממוצע טריפל־דאבלי של 30.9 נקודות, 11.3 אסיסטים, 10.4 ריבאונדים, אבל רובם יהיו סתם ג'יבריש של סופרלטיבים.

 

ביציאה מהגארדן ביום שני בלילה, אחרי הניצחון ה־11 ב־19 משחקים של הת'אנדר העונה, חיכו לווסטברוק בגשם כמה עשרות אוהדים של הניקס. מישהו אמר לו "אני ראיתי את אוסקר רוברטסון, אתה יותר טוב ממנו". ווסטברוק שלף את חיוך הג'וקר שלו. נכון שהאיש נראה כמו מי שהיה בן 5 כש"ביג או" השיג את עונת הטריפל־דאבל שלו ב־1962, אבל המציאות היחידה שנחשבת כרגע היא זו שראסל ווסטברוק מייצר.

 

יתר המשחקים. וושינגטון – סקרמנטו 95:101 (בהארכה, 2 נקודות לעומרי כספי), גולדן סטייט – אטלנטה 100:105, מיאמי – בוסטון 112:104, מינסוטה – יוטה 112:103, ממפיס – שארלוט 104:85, טורונטו – פילדלפיה 95:122.