גם החוק החדש לא יפחיד את חברות הביטוח

הצעת חוק מבקשת להטיל על הביטוח ריבית גבוהה במקרים שבהם, בחוסר תום לב, נמנעו תגמולים מלקוחות. אבל כדאי לחכות עם החגיגות. פרשנות

עו"ד מאירה זוהר פורסם: 04.12.16, 17:58

מבוטחים רבים נתקלים במציאות עגומה כאשר מתרחש אירוע שמאלץ אותם לנהל מלחמת התשה מול חברת הביטוח שלהם עד שהם זוכים לקבל את המגיע להם. הצעת חוק שאושרה בשבוע שעבר לקריאה שנייה ושלישית קובעת כי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 יתוקן, כך ששיעור הריבית המיוחדת שבית המשפט יחויב לפסוק כפיצוי למבוטח שהחברה נהגה כלפיו בחוסר תום לב (לא שילמה לו בזמן תגמולים שלא היו שנויים במחלוקת), תהיה עד פי 20 מהריבית הקבועה בחוק.

 

כמו כן ירחיב החוק את המקרים שבהם בית המשפט יהיה חייב לפסוק את הריבית העונשית המיוחדת הנ"ל והם כוללים כיום גם ביטוחי מחלות, ביטוח סיעודי וביטוח רכב חובה. זאת בנוסף למקרים שהוכרו עד היום: ביטוחי חיים, תאונות אישיות, ביטוח רכב רכוש וביטוח דירות.

 

בבסיס הצעת החוק עומדת ההכרה בכך שכשמתרחש אירוע ביטוחי, המבוטח נמצא בדרך כלל במצב פגיע, והתמודדותו עם התוצאות תלויה ברוב המקרים בתשלום תגמולי הביטוח. הפיצוי המיוחד שנקבע בהצעת החוק נועד לאזן במעט את פערי הכוחות שבין חברת הביטוח לבין המבוטח, ולמנוע מהחברות לעכב תשלומים ללא סיבה אמיתית.

 

מדובר לכאורה בהצעה יפה, שיש בצדה תקווה לשינוי המגמה שבמסגרתה מבטחות מתנהלות ב"שיטת מצליח" ודוחות באופן כמעט אוטומטי תביעות של מבוטחים. אך האם השינוי ייושם בפועל בבתי המשפט? האם הוא יהיה אפקטיבי ומעשי? לא בטוח.

 

רוב התביעות מסתיימות בהסכם

הניסיון מלמד שרוב התביעות שמגיעות לבית המשפט מסתיימות בשלב זה או אחר בהסכם פשרה או בהליך גישור. לעתים ההסכם מושג בשלב מוקדם מיד לאחר הגשת התביעה, ולעתים בשלב מתקדם יותר, לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט שהכריע בדבר מצבו של המבוטח וזכאותו לתשלומי הפוליסה.

 

במצב דברים זה, חלק קטן מהתיקים מגיעים להכרעה סופית בפסק דין. לכן, הלכה למעשה, הריבית העונשית שבהצעת החוק לא תיושם במרבית המקרים ותישאר כאות מתה, ובוודאי שלא תגרום לשינוי דרמטי בהתנהלות המבטחות.

 

ארוכה הדרך ל"חוסר תום לב"

מעבר לכך, גם במצב המשפטי הקיים יש לבתי המשפט אפשרות לחייב את חברות הביטוח בריבית מיוחדת (אם כי בשיעור נמוך הרבה יותר מהקבוע בהצעת החוק החדשה) במקרים של "דחיית מצליח". למרות זאת, הסנקציה מופעלת לעתים נדירות מכיוון שהלכה למעשה, הביטוי שחולש על הסעיף העונשי כולו הוא "חוסר תום לב" מצד המבטחת.

 

הניסיון מלמד שבתי המשפט ממעטים לקבוע כי המחלוקת שניטשה בין המבטח למבוטח הייתה ב"חוסר תום לב", וכנגזרת מהמעטה זו, הם לא ממהרים לעשות שימוש בהטלת הסנקציה העונשית. גם במקרים שבהם הסנקציה מופעלת ובית המשפט מטיל ריבית עונשית, חברת הביטוח בדרך כלל מגישה ערעור מחשש ל"תקדים מסוכן".

 

כך למשל, בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח שהוגשה נגד חברת הביטוח "אליהו", פסק בית משפט השלום בירושלים שעל חברת הביטוח לשלם לתובע את תגמולי הביטוח שהיא סירבה לשלם לו לפני שהוגשה התביעה כנגדה, ואף חייב אותה בריבית מיוחדת בשיעור של 12%.

 

אלא שערעור שהגישה חברת הביטוח התקבל ובית המשפט המחוזי ביטל את החיוב וקבע כי "הסנקציה שבסעיף 28 א לחוק היא עונשית באופייה", ואין למהר להטילה.

 

לסיכום, כשהמבחן שבית המשפט מציב בבסיס הטלת הסנקציה העונשית כנגד חברות הביטוח הוא "בירור החבות בתום לב", נראה כי מעט מאוד מהמבוטחים, אם בכלל, יזכו ליהנות מהצעת החוק החדשה שכן מחלוקת משפטית ועובדתית "כנה ואמיתית" ניתן לייצר ולהציג כמעט בכל מקרה.

 

למעשה, תיבת המילים "שלא בתום לב", מאפשרת כר רחב של התחמקות מהטלת הסנקציה העונשית ולכן לא ברור מה תהיה האפקטיביות של תיקון החוק הנוכחי.