מחאה רכה כחמאה

None

אודה ואתוודה: בהתחלה נפעמתי, אפילו צחקתי בקול רם. הצבת פסלו המוזהב של נתניהו בכיכר רבין נראתה כמעשה מחאה נועז ומקורי, אמנות פוליטית שמאלצת את הצופה האסקפיסט לוותר באחת על לוקסוס האדישות. ביני לבין עצמי תהיתי איך העז האמן העלום לעשות כדבר הזה בימים של הסתה ורדיפת שמאלנים; וכששמעתי שאזרחים שחלפו במקום הפילו את הפסל, כמו ברודנויות שבאו לקיצן המבורך, ידעתי שניצחונו של האמן הושלם.

 

הסתקרנתי מיהם המפילים. האם היו אלה ליכודניקים שהתקשו להסכין (שוב) עם ביקורת, ושמא אנשי שמאל שחגגו, לשם שינוי, ניצחון נפסד של חכמים על דוממים במלחמה שבה הובסו מזמן? אבל משהו הציק לי, אולי זה: ישראל היא לא באמת רודנות, ונתניהו לא באמת שליט עריץ, ולנתינים משמאל־מרכז לא באמת רע כמו לנתינים בשלטון טוטליטרי, והם מעצבנים כשהם מתבכיינים.

 

כלומר, הביטו בתשובות שנותנים פה בסקרים: השירות הציבורי כושל, הכל יקר להחריד, העוני מתרחב, מערכת הבריאות במשבר, אין ביטחון פנסיוני, השחיתות חוגגת, האלימות הפוליטית והפלילית משתוללת – ובכל זאת: 80% מאושרים! איך אפשר להסביר את המתמטיקה הזו? אולי כששואלים אותנו על פרטים אנחנו יודעים את התשובות הנכונות והעגומות, אבל כששואלים אותנו אם בסך הכל טוב לנו, אנחנו עונים "בטח" כי אנחנו מפחדים ממה שיקרה אם נגיד "לא". ממש כמו ברודנות, בעצם.

 

אז יש רודנות או אין? ובכן, איני ידוע כמאתרגו הגדול של מחמם מקום ראש הממשלה, ועדיין הפסל הזה מופרך. האם שלטונו של נתניהו דומה לזה של סדאם חוסיין או קים ג'ונג איל, חובבי פסלים ידועים? נדמה לי שגם מתנגדיו הגדולים של ביבי יסכימו שבסך הכל בסדר להם, לפחות בין הים לאיילון צפון. שמאבקו בתקשורת יותר מגוחך ממסוכן, ושעל חרויות כמו אלה שיש בישראל אפשר רק לחלום בחלקים גדולים של העולם.

 

פסלו של נתניהו מצביע על שני כשלים מרכזיים במחנה מתנגדיו (מייד אחרי היעדר הנהגה): הראשון הוא הגוזמה שגובלת בהיסטריה, כגון האשמה ב"רודנות", "סתימת פיות" ו"שלילה של חרויות יסוד". אלה פורסות, בסופו של דבר, מסך של ערפל קקפוני מעל הבעיות האמיתיות שלנו, ובראשן חידלון האישים של נתניהו עצמו. הוא לא רודן, הוא פשוט לא מועיל ולא יעיל, ולכן מזיק.

 

הבעיה השנייה היא הנוחות המקודשת. כיכר רבין זה נורא נוח לפסלים וגם להפגנות. היא קרובה להכל, אבל רחוקה קצת מכל השאר, כלומר מאזרחי ישראל, שהולכים לקלפי שוב ושוב עם פתקי הצבעה של מח"ל. אילו היו מציבים את הפסל הזה בכיכר ציון בירושלים הייתה זו מחאה פוליטית אמיצה באמת. אבל זו המחאה שיש לנו: רכה כמו חמאה, מנומסת, וכמותה: מתמוססת. √