אורז בקצה המנהרה

קבלו כמה מנות אורז מרהיבות במיוחד, שישמחו לא רק צמחונים. אהרוני אורז לבד

 

שעה ארוכה הייתה יושבת אמא שלי מול ערימת האורז הענקית על השולחן, כשהאמה והקמיצה שלה דוהרות, במעין ריצה קלה, בוררות אגב כך גרגיר־גרגיר. מדי פעם הייתה מעיפה הצידה, בתנועה קצרה ומהירה, אבן זעירה או כל פולש זר אחר שמצא דרכו אל הערימה הלבנה. כך, שעה ארוכה, כשערימת האורז המבורר הולכת וגובהת למול עינינו.

 

 

אחר כך, בתנועת סיפוק קטנה, הייתה אוספת את האורז הנקי לקערה גדולה, מציפה במי ברז קרים ובתנועות מיומנות משפשפת את הגרגירים בין כפות ידיה, בעדינות, מבלי למעוך יתר על המידה, שלא ייפגמו בשום צורה ואופן — כדי שייצא העמילן העודף והאורז לא יהפוך דביק, חלילה, בתום הבישול. ככה, כמה פעמים, הייתה מחליפה את המים וחוזרת חלילה, עד שהמים נותרו צלולים.

 

רק אז הייתה מתחילה בפעולת הבישול.

 

 

נכון שאחת הצורות הפופולריות לשימוש באורז היא כתוספת, אורז לבן וניטרלי שרק סופח טעמים מהתבשיל שיבוא עליו — אבל הוא יכול גם לתת מופעים מרהיבים במנות עשירות ומורכבות.

 

 

המדור היום מוקדש אמנם כולו לצמחונים, אבל שלא יהיה ספק, גם הקרניבורים ייהנו ממנו מאוד.