משל בדואי על סוסה ונמשל על אורוות המוח

None

כְּשֶׁאוֹמְרִים בְּקוֹל אֶת הַמִּלָּה 'שֶׁקֶט' מוּפָר הַשֶּׁקֶט. מוּסָא יָדַע אֶת זֶה. הוּא הָיָה בַּעַל

הַסּוּסָה הַמְהִירָה בְּסִינַי וְשַׁעֲטַת דַּהֲרָתָה עוֹד מְמֻסְמֶרֶת בְּפַטִּישֵׁי פַּרְסוֹתֶיהָ. יוֹם אֶחָד

הִגִּיעַ לְמַאֲהָלוֹ אוֹרֵחַ, שֶׁעַל פִּי אַזְהָרַת חֲבֵרָיו, בָּא לִגְנֹב אֶת הַסּוּסָה. אַחֲרֵי כַּמָּה סִפְלֵי

קָפֶה הִרְגִּישׁ מוּסָא שֶׁהָאִיש אֵינוֹ גַּנָּב וְלַמְרוֹת זֹאת הֶחֶלִיט לְהִשָּׁאֵר עֵר כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה.

לַמָּחֳרָת, עָיֵף וּבוֹטֵחַ יוֹתֵר בְּחַפּוּת הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁן שְׁנַת יְשָׁרִים, הִמְשִׁיךְ מוּסָא לְאָרְחוֹ

וּבְלֵיל הַיּוֹם הַשֵּׁנִי שׁוּב הִתְלַבֵּט. אַהֲבָתוֹ לַסּוּסָה גָּבְרָה וְהוּא שִׁכְנֵעַ אֶת עַצְמוֹ שֶׁעִם שַׁחַר

עוֹמֵד זֶה לַעֲזֹב, וּמָהֵן כַּמָּה שְׁעוֹת שֵׁנָה לְעֻמַּת הַקַּל שֶׁבַּחֲשָׁשׁוֹת. אֶלָּא שֶׁעַיֵפוּתוֹ

הִכְרִיעָה, וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ מִנִּמְנּומוֹ גִּלָּה שֶׁהָאִישׁ כְּבָר הָיָה עַל גַּב הַסּּוּסָה. מוּסָא רָץ

לִשְׁכֵנוֹ וְזֶה הִצִּיעַ לוֹ לָקַחַת אֶת סוּסָתוֹ וְלִרְדֹּף אַחֲרָיו. אַחֲרֵי כַּמָּה שְׁעוֹת דַּהֲרָה הִבְחִין

מוּסָא בַּגַּנָּב. אָז עָצַר אֶת הַסּוּסָה הַשְּׁאוּלָה וְשָׁב עַל עִקְבוֹתָיו. "אִם אַשִּׂיג אוֹתוֹ", מִלְמֵל

לְעַצְמוֹ," הֲרֵי שֶׁסּוּסָתִי כְּבָר לֹא תִּהְיֶה הַסּוּסָה הֲכִי מְהִירָה בְּסִינַי".

 

מִיהוּ מוּסָא? אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי

וְיוֹדֵעַ מִיָּד שֶׁמּוּסָא הוּא אֲנִי, וְשֶׁהַסּוּסָה

הִיא שִׁיר שֶׁתָּמִיד

נִגְנַב מֵאֻרְווֹת הַמֹּחַ

כְּדֵי לְהַטְבִּיעַ עַל אַדְמַת הַדַּף

פַּרְסוֹת שֶׁל שֶׁקֶט נִשְׁכַּח.