נראה, לפחות בעין בלתי מזוינת, שבמכבי ת"א מנסים למנוע את רוע הגזירה. בכוח. בעקשנות. בלי סיבה מוצדקת. אין מה לעשות, מאמן, בטח בקבוצה גדולה ובעלת יומרות, נמדד במבחן התוצאה. ובמבחן הזה רמי הדר בינתיים עם ציון עובר. לא יותר.
המאמן השיג כמה ניצחונות חוץ יפים ביורוליג, אבל ההפסד הביתי לגלבוע/גליל בליגה הוכיח שמדובר בקבוצה ללא שום כוח הרתעה. בשום מסגרת. לפעמים צריך לא רק להסתכל בקנקן, אלא מה שיש (או אין) בתוכו.
אני לא אומר שאין חשיבות לטקטיקה. אני לא טוען שהביטחון ששחקן מקבל ממאמן אינו חשוב. אבל המאמן אינו השחקן שהופיע פעם ב-NBA ולא מסוגל לקלוע כדור אחד חשוב מהקו. הוא גם לא הסופרסטאר היקר שפעם נתן שואו בפלייאוף עם הלייקרס אבל לא מצליח להוביל קבוצה.
במקום לחכות לעוד החלפה וללכלך מאחורי הגב, הגיע הזמן שהשחקנים ייקחו קצת אחריות וייתנו כבוד למאמן שלהם. הוא לא גורם להם להיראות רע כל כך. אלה הם.