תפסיקו להתבכיין ותתחילו להתלבש

"חמישה סנטימטרים נוספים בחצאית, או לוותר על מעיל הפוך של יוניקלו לטובת עניבה, לא אומרים שום דבר על החופש האישי שלכם. אפשר להירגע עם קריאות השבר". מבקר האופנה שלנו, סהר שלו, תומך בקוד לבוש קפדני בכנסת וקורא לגברים ולנשים, לכבד את מקום העבודה שלהם

בחיי שאני לא מבין את הזעקה שקמה בעקבות עיכוב כניסתן של כמה יועצות פרלמנטריות בדרכן לכנסת בגלל אורך החצאיות שלהן. מה, זה לא נראה לכם הגיוני שצריך להתלבש בהתאם למקום שמגיעים אליו?

 

כמובן שקולן של הפמניסטיות נשמע מיד, הרשתות החברתיות סערו וסרטי מדידה נשלפו כדי לבדוק את גובה החצאית. אגב, מעניין שאיש לא צייץ כשלפני שלושה חודשים נזרק השר כץ בבושת פנים מישיבת הממשלה, אחרי שראש הממשלה נתניהו נזף בו על שהגיע לבוש בחולצת פולו. מישהו התרעם אז שכאן זה איראן? מישהי זעקה שמדובר במשטרת צניעות?

 

עוד יותר מוזר שאף אחד לא חושב שזה מוזר שבישראל אין קוד לבוש. ואכן, במדינה שבה איו גבולות ברורים, מה הפלא שכל אחד כאן מתלבש — ומתנהג — איך שבא לו. אבל אם תשאלו אותי מדובר בחרב פיפיות, כי מה שמתחיל בבגדים מסתיים גם בהתנהגות ברחוב.

 

מה עושים? קולטים סוף־סוף שעם מורשת של אלפיים שנה ותוכניות לנצח נצחים, אולי הגיע הזמן ללמד ילדים לא רק שירושלים היא שלנו, אלא גם איך ללבוש חליפה כדי להשתלב בעולם הנאור או מה ההבדל בין אירועים רשמיים לאירועים סמי־קז'ואל, ולמה נשים וגברים צריכים לחשוב טוב־טוב מה הם לובשים לפני שהם מגיעים למקומות כמו הכנסת, פגישות עסקיות או חתונות.

 

ומתי לומדים הכי טוב? כאשר אנחנו מתבוננים בכאלה שכבר עשו את זה לפנינו. למשל, במדינות שבהן נהוג להכתיב לאנשים איך להתלבש, בלי שכולם קמים וזועקים על ידה הארוכה של "משטרת צניעות" או מתחילים לזעוק לשווא על אפליה מגדרית.

 

קחו את ארצות־הברית למשל. שם הפלפולים של קוד הלבוש ארוכים כמו ימיו של הדגל, ובטח הם ייבאו אותם מאירופה. אבל מאז הם מעדכנים אותם לאט־לאט, וגם אם הם מתרככים ונעשים קרובים יותר למה שאנשים רוצים ללבוש, עדיין ברור שאיש לא יגיע לסנאט בחולצה ללא עניבה, ובטח לא בשמלת מיני חשופה לישיבות אחרות. עד 1993 למשל, נשים אפילו לא הורשו ללבוש חליפות מכנסיים בסנאט האמריקאי, והן נאלצו להסתפק בשמלות או חליפות חצאית. רק אחרי שברברה מיקולסקי (שהייתה האישה הדמוקרטית הראשונה שנבחרה לשם) התמרדה, שונה החוק ואיפשר גם לנשים להגיע במכנסיים לעבודה. נסו היום להגיע עם שמלות המיני החשופות שלכן לשם. גם האייתוללה בעצמו לא יוכל להציל אתכן מלהחליף למשהו מכובד יותר.

 

אז נכון, "מכובד" הוא תואר בעייתי, שתלוי בהקשר ונקודת המבט של כל אחד מאיתנו, אבל נדמה שאפשר להירגע עם קריאות השבר המזויפות ולהסכים שמכובד נשען על כמה פרמטרים שרירותיים, והם לרוב קשורים במסורת ארוכה, בהקשר וקצת בטעם אישי. אף אחד לא צריך למדוד את אורך החצאיות שלכן, אבל מבט מהיר יכול לציין אם אתן (ובטח גם אתם שם, בעלי חולצות הפולו או חולצות הכפתורים הזולות והלא מגוהצות), מגיעות בלבוש שמגרד את ה"לא הולם".

 

ובכלל, באופן עקרוני, צריך לחשוב טוב על המקום והאנשים שבו לפני שאתם יוצאים מהבית. זה לא שאני נגד מרד נעורים או ללכת איך שבא לכם ברחוב המקומי. אבל סביבות עסקים, מקומות רשמיים ובטח הכנסת הם מסוג המקומות שדורשים מדים, סוג של הסכמה שקטה שאתם מכבדים את החוקים שלהם כדי ליצור סביבה בטוחה שבה תוכלו להשמיע את הדברים שלכם. חמישה סנטימטרים נוספים בחצאית, או לענוב עניבה לצורך העניין ולא להגיע עם מעיל פוך של יוניקלו לכנסת, לא אומרים שום דבר על החופש האישי שלכם.