פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בני הזוג התגרשו בתחילת 2014, ובית המשפט לענייני למשפחה בפתח תקווה קבע שהמשמורת על בתם המשותפת תהיה בידי האם. הבת, נקבע, תלון אצל אביה פעם בשבוע ותשהה אצלו לביקור נוסף של כמה שעות.
בית המשפט העריך את שכרה של האם ב-8,800 שקל לחודש. את השתכרות האב, שעובד כטכנאי מחשבים, העריך בית המשפט בשיעור הזהה לשכר הממוצע במשק – כ-9,700 בחודש – כיוון שסבר שהוא הסתיר פרטים הנוגעים לעבודתו כעצמאי לפני שהפך לשכיר.
האב חויב במזונות בתו בשיעור של 2,000 שקל בצירוף 30% מעלות שכר דירה של האם, ובלבד שחלקו לא יעלה על 1,500 שקל.
האב הגיש ערעור על גובה המזונות בבית המשפט המחוזי בלוד, וטען שמדובר בסכום גבוה וחריג, מעבר לצורכי הקטינה ומעבר ליכולתו הכלכלית. לטענתו, הוא מרוויח בין 5,500 ל-6,000 שקל חודש, והסכום שבו חויב, המהווה כ-70% מהשתכרותו, יותיר אותו "רעב ללחם וללא קורת גג".
השופטים ורדה פלאוט, חנה קיציס וצבי ויצמן פתחו את הכרעתם בסקירה של מקורות שונים בהלכה היהודית לפסיקת מזונות. הם העירו שניתן להשלים חוסרים משפטיים ולפרש את הכתובים באמצעות ערך היסוד של "ועשית הישר והטוב". בפסק הדין כתבו: "אין זה ראוי כי הדין העברי יפגר אחר הוראות הדין האזרחי הבאות לתקן עיוות אפשרי".
הם ציינו שבנוסף לצורכי הילדים, בעת חיוב המזונות יש להתחשב הן ביכולתו הכלכלית של האב והן ביכולתה הכלכלית של האם: "ככל שאמצעי האם גבוהים יותר, ניתן יהא להפחית בשיעור חיובו של האב מתוך הנחה שגם על האם לממן חלק מחיוב זה בצד טיפולה בקטינים, וזאת מצד דיני הצדקה היהודיים".
השופטים העמידו את כושר השתכרותו של האב על כ-8,000 שקל בחודש, כלומר פחות מכפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה. הם גם התרשמו שבית המשפט למשפחה הפריז באופן שבו העריך את צורכי הילדה.
לפיכך הופחתו המזונות החודשיים ל-1,600 שקל, ודמי המדור הופחתו ל-30% מדמי השכירות (או משכנתה), ובלבד שחלקו של האב לא יעלה על 1,200 שקל.