• תרבות משאיות האוכל האמריקאית עוד לא הגיעה לארץ, וחבל, אבל כל אחד מאיתנו מכיר לפחות דוכן אוכל אחד ששווה להגיע אליו גם אם הוא לא "על הדרך". כזה שתמיד יספרו עליו סיפורים כמו "אם תבוא אחרי 12 הכל ייגמר", או ישבחו את הצ'יפס המיוחד, הפיתה הרכה או התיבול הסודי.
"סביח החצר" עושה רושם של מקום כזה. החניה מלאה בטנדרים, במוניות, במשאיות ואפילו בטרקטור שופל אחד. כולם באים לאכול את הסביח של שוקה. יש חוק בלתי כתוב שאם יש תור - כנראה שהאוכל טעים. אבל כשמדובר בתור של פועלי בניין ונהגי משאיות רעבים, תהיו בטוחים שהאוכל ממש טעים. הסביח של שוקה מורכב מפיתה שמנמנה עם חציל קריספי מטוגן כהלכה, ביצה ותפוחי אדמה חומים שישבו כל הלילה בתנור וקיבלו את טעמם המיוחד, מעורבבים עם סלט טרי, טחינה וחריף. סביח טוב נמדד במרכיביו וביחסים ביניהם, וניכר כי שוקה מבין זאת היטב. האווירה הרגועה והנוף מאפשרים לאכול בנחת ולשכוח לרגע משגרת היום, בדיוק כמו שהפסקת צהריים צריכה להיות.
שוקה הוא חבר קיבוץ שילר הסמוך. אחרי 40 שנה של עבודה ברפת, הקיבוץ הופרט ושוקה החליט שזו ההזדמנות להגשים את החלום שלו. תמיד הייתה לו אהבה מיוחדת לסביח, אותו הכיר היטב מארוחות הבוקר של שבת בבית. בימי שישי ניתן לאכול גם ארוחות בוקר ב"חצר של שוקה" בתוך הקיבוץ. מומלץ להזמין מקום מראש.
מחירים: סביח/שקשוקה בפיתה/בגט - 20/18 שקל, שתייה - 7 שקלים, בירה - 10 שקלים.
• סביח החצר, שעות פתיחה: ראשון־חמישי 8:30־17:00. צומת ברנר־שילר, בכביש 411 מכיוון צומת ביל"ו פונים ימינה לגן שלמה, כביש 4123