ניסו להתחמק מדמי תיווך - וישלמו 160 אלף ש'

חברת נדל"ן השכירה לחברה אחרת נכס באשדוד, אבל המתווך ביניהן לא קיבל את מלוא הסכום שנקבע. שופטת קבעה: הוא הגורם המשמעותי בעסקה

עו"ד שלומית לב פורסם: 29.12.16, 17:04

בית משפט השלום באשדוד קבע לאחרונה שחברת "שרית ניהול נכסים בע"מ", וחברת השירות הרפואי "טר"מ" ששכרה ממנה נכס בבניין ברובע ג' בעיר, ישלמו למתווך כ-160 אלף שקל. חרף הטענה של שתיהן שלא הוא שידך ביניהן, קבעה השופטת אורנה סנדלר-איתן כי המתווך היה הגורם המשמעותי בעסקה.

 

באפריל 2014 נחתם בין שתי החברות "חוזה שכירות בלתי מוגנת (מבנה עסקי)" תמורת 90 אלף שקל בחודש. אבל המתווך, שטען שהוא זה שהביא לעסקה, לא קיבל דמי תיווך כלל מבעלת הנכס, ורק חלק מהסכום מהשוכרת (כ-52 אלף שקל). בתביעה שהגיש נגד שתיהן הוא טען שבמרס של אותה שנה – חודש לפני חתימת הסכם השכירות – הוא חתם עם בעלת הנכס על התחייבות שלה לשלם לו עמלת תיווך בסך דמי שכירות של חודש.

 

לדבריו, הוא זה שפעל ואיתר את השוכרת, שגם היא חתמה איתו על התחייבות לתשלום דמי תיווך.

 

בעלת הנכס הכחישה בבית המשפט שחתמה על כתב ההתחייבות וטענה כי מדובר במסמך מזויף. לדבריה, היה רק סיכום בעל פה לגבי עמלת התיווך. היא הוסיפה שהתובע לא שימש הגורם היחיד והבלעדי שבזכותו נסגרה העסקה, שכן לדבריה היא הסתייעה בקופת חולים לאומית, השוכרת נכס באותו מבנה, כדי לאתר את השוכרת.

 

אלא שהשופטת אורנה סנדלר-איתן השתכנעה שסביר שהחתימה המתנוססת על כתב ההתחייבות היא אכן של נציג הנתבעת. היא הוסיפה שתכתובות מאוחרות יותר בין הצדדים מעידות על כך שהתייחסו למסמך כאל הסכמה מחייבת.

 

כמו כן ציינה השופטת שאמנם בחוק ישנה דרישה לערוך חוזה תיווך בכתב, אולם במקרה שבו "בית המשפט מתרשם כי טענותיו של הלקוח כנגד אי התקיימותן של הדרישות הצורניות של הסכם התיווך באו לעולם אך במטרה להתחמק מחובת הלקוח לשאת בתשלום דמי התיווך – כך תגבר הנטייה לקבוע כי חרף הפגמים הצורניים שנפלו בהזמנה נכרת בין הצדדים הסכם מחייב".

 

כמו כן היא הבהירה שחוק המתווכים במקרקעין הוא חוק צרכני שמטרתו להגן על הלקוח כצד החלש בעסקה, אך במקרה הזה לא ניתן לתאר את הנתבעת – חברה בעלת בניין – כ"צד חלש בעסקה".

 

השופטת סנדלר-איתן השתכנעה שהמתווך היה "הגורם היעיל בעסקה", גם אם לא היחיד.

 

בסיכומו של דבר התקבלה התביעה במלואה, ובעלת הנכס חויבה לשלם למתווך 106,200 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 16.5 אלף שקל. הנתבעת 2 חויבה לשלם לתובע כ-54 אלף שקל וכן הוצאות ושכר טרחה בסך 9,000 שקל.