גילה את אמריקה. הילד הסורי שאיבד את ידיו לא איבד תקווה
אחמד אל-חלאף בן ה-11 היגר עם אביו מסוריה לארה"ב לאחר שנפצע בפיצוץ ביתם על ידי משטר אסד. הוא חולם להתאחד עם אמו ואחיו, אבל זה תלוי במדיניות הנשיא הבא: "מקווה שטראמפ יעשה את המעשה הנכון"
אחמד אל-חלאף עבר שנה עמוסה ביותר. הוא היה נוכח בנאום השנתי לאומה האחרון של ברק אובמה, נשיא ארצות הברית, כאורח מיוחד של חבר קונגרס. הוא למד לרכוב באופניים ולהחליק ברולרבליידס, לקח שיעורים באמנויות לחימה והתעמלות ובילה את הקיץ במשחק כדורגל ובשחייה באגם במחנה קיץ בפרבר של בוסטון.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אל-חלאף גם קיבל השנה את זוג הידיים התותבות הראשון שלו לאחר שאיבד את שתי ידיו לפני שלוש שנים בפיצוץ במחנה פליטים שבו נהרגו שלושה מאחיו.
בזמן שהילד בן ה-11 עומד לעבור שנה נוספת בביתו המאמץ, הוא מספר שהחלום שלו הוא להתאחד עם אמו ועם ארבעת אחיו ששרדו, שמתגוררים כיום באיסטנבול. "אני רוצה שאימא שלי תבוא לכאן", הוא אמר לא מזמן בזמן שבעט בכדורגל בפארק. "אני מרגיש שאני מאבד אותה. עבר זמן רב, אני לא יכול לסבול את זה יותר".
תלויים בדונלד טראמפ
אביו של אחמד, דירגאם אל-חלאף, אמר שתקוותיו של בנו תלויות בעיקר בשאלה אם הנשיא האמריקני דונלד טראמפ יקיים את הבטחת הבחירות שלו ויגביל את כניסת הסורים והמוסלמים לארה"ב.
אל-חלאף הגיש בקשה למקלט מדיני ומקווה להגיש בקשה דומה לשאר משפחתו אם הוא ואחמד יורשו להישאר בארה"ב. "אני רק יכול לקוות שהוא יעשה את הדבר הנכון", אמר אל-חלאף על טראמפ. "לא משנה מה אנשים אומרים, אני אופטימי".
אל-חלאף אמר שאינו יכול לשוב לטורקיה לאחר שוויתר על המעמד של תושב אירעי במדינה. חזרה לסוריה, שבה משפחתו מתגוררת לא רחוק מהעיר חלב מצולקת הקרבות, איננה באה בחשבון. "לא נותר לנו שום דבר בסוריה. הבית שלנו נהרס; הממשלה רוצה לתפוס אותנו", הוא אמר בהתייחסו למשטרו של בשאר אסד, שלדבריו ביצע את התקיפה על ביתו ב-2013. "אם ארה"ב לא תרצה אותי אין לי לאן ללכת".
סובל מסיוטים בלילה
האב הסורי ובנו גרים אצל משפחות מוסלמיות מאז שהגיעו ביוני 2015 לארה"ב על ויזה רפואית בגלל מצבו של אחמד. אל-חלאף עובד כמאבטח במסגד מאז שקיבל בחודש יולי אישור עבודה. הוא מקווה לעבור בקרוב מבחן נהיגה.
המתח הרגשי שכרוך בהפרדה מיתר המשפחה נתן את אותותיו. אחיו הצעיר של אחמד, שנמצא בטורקיה, סובל מבעיות נשימה, אמו אושפזה באחרונה בבית חולים בגלל לחץ דם גבוה, ואחמד לא תמיד ישן טוב, בעיה שהחלה עם סיוטים בלילה מאז הפיצוצים בביתו שבסוריה. "מבחינה רגשית אני יבש", אמר אל-חלאף. "אם היינו כולם ביחד, אני חושב שרובנו היינו טובים יותר. זהו חצי מהקרב".
אחמד מדבר עם אמו לעתים קרובות ויודע שהיא נלחמת כדי לפרנס את האחים שלו. המשפחה חיה בעיקר מחסדי הקהילה המוסלמית בניו אינגלנד וממה שאל-חלאף יכול לשלוח מהמשכורות שלו.
"מנסה לגרום לאימא שלי להיות מאושרת"
אחמד אמר שהוא מנסה לעשות טוב לאימא שלו בכך שהוא מספר לה על דברים חדשים שהוא חווה. "אני מנסה לגרום לה להיות מאושרת, אבל זה קשה", אמר אחמד.
גורמים בבית הספר היסודי שבו לומד אחמד אמרו שהמתח הרב אינו ניכר במהלך לימודיו של הילד הסורי. אם בכלל, הם אומרים, הם התרשמו מהמהירות שבה הוא הסתגל לסביבה החדשה שלו, שבה הוא יכול לקבל טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, שיעורי אחד על אחד במתמטיקה וסיוע ותמיכה בתחומים אחרים.
"הוא באמת רוצה לדבר לאנשים ולהבין דברים במישורים רבים", אמרה הולי גייגר, המורה של אחמד. "הוא איננו ביישן, ואני חושבת שזה עזר".
אנשים שנרתמו לעזור לאחמד ולאביו דואגים למלא לילד את לוח הזמנים, סיפר נביל ג'לאל, תושב העיר שארון שבמסצ'וסטס. בזמן שאחמד רץ כדי להספיק לשיעור אמנויות ומלאכה, ג'לאל דואג ממה שטומנת בחובה השנה החדשה. "אתה לא יכול שיהיה לך הורה אחד ולא את ההורה האחר, לא משנה כמה החיים טובים כאן", אמר ג'לאל. "יש כאן חתיכה גדולה שחסרה".