הסטודיו לא נפתח - מדריכת הכושר תשלם

שבועיים אחרי שחתמה על חוזה שכירות למבנה בבת ים ביטלה המדריכה את ההסכם בשל היעדר אישורים מתאימים. ביהמ"ש חייב אותה ב-62 אלף ש'

עו"ד שמעון חזן פורסם: 19.01.17, 16:26

בית משפט השלום בראשל"צ קבע לאחרונה שמדריכת כושר שתכננה לפתוח סטודיו בבת ים תשלם 62 אלף שקל לבעל המבנה התעשייתי שאיתו חתמה על הסכם שכירות, אבל בהמשך ביטלה אותו שלא כדין. השופט מוטי פירר קבע שנימוקיה לביטול, ולפיהם לא קיבלה את אישורים מתאימים, אינם מהווים סיבה לגיטימית.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בחוזה, שנחתם ב-2013 ל-13 חודשים, סוכם שהמדריכה תהיה אחראית לקבלת הרישיונות הנדרשים להפעלת הסטודיו. במקביל, בעל הנכס נתן את הסכמתו בעל לפה לשפץ את המבנה בהתאם לתוכנית שתמסור לו השוכרת.

 

אלא שבינתיים היא גילתה שעל מנת להפעיל את הסטודיו במקום יש צורך בהיתר לשימוש חורג בנכס, שלדבריה עלול להתקבל רק לאחר זמן רב. בנוסף היא התלוננה על כך שהמשכיר עדיין לא החל בשיפוץ, ולכן, כשבועיים אחרי החתימה, היא החליטה לבטל את החוזה.

 

בתגובה פנה בעל הנכס להוצאה לפועל במטרה לממש את הצ'קים שנמסרו לו, ובתגובה הגישה נגדו השוכרת תביעה לפיצויים על הפרת ההסכם. בית המשפט איחד את התביעות והזמין את הצדדים להשמיע בפניו את טענותיהם. השוכרת הסבירה שביטלה את החוזה מכיוון שהמשכיר הפר את התחייבותו לשפץ את הנכס, והוסיפה שהוא הבטיח לה שבמידה שלא תקבל היתרים הוא יסכים לביטול החוזה.

 

מלבד עוגמת נפש ופגיעה בשמה הטוב, היא טענה שפעולות המשכיר גרמו לה לנזק בסך 46,196 שקל, ששילמה לאנשי מקצוע ועבור הוצאות פרסום. מנגד דרש בעל הנכס לחייב אותה לעמוד בתשלומי השכירות והארנונה שעליהם התחייבה.

 

מי הפר את ההסכם?

השופט מוטי פירר עיין בתכתובות בין הצדדים, שהוכיחו כי המשכיר אכן הביע את רצונו לסייע בשיפוץ והתאמת הנכס לצרכי הסטודיו, והמתין לקבלת תוכנית מסודרת מטעם השוכרת. משכך נקבע שהעיכוב נבע דווקא מצדה של השוכרת.

 

בנוגע לקבלת ההיתר החורג, השופט האמין לגרסת המשכיר, שלפיה לא ידע מראש על הצורך בקבלת ההיתר, ולא הבטיח לפעול לקבלתו, או לבטל את החוזה אם אישור שכזה לא יתקבל. בכל מקרה, הבהיר השופט, לא סביר בעיניו שהבטחות כה מהותיות לא יצוינו בחוזה השכירות, והדגיש את העובדה שהחוזה הטיל על השוכרת במפורש את האחריות לקבלת כל היתר או רישיון.

 

בשלב זה הבהיר השופט כי משעשתה השוכרת דין לעצמה, ולא פנתה לעזרת בית המשפט כדי שיורה על ביטול החוזה, הרי שמדובר בביטול עקב "טעות בכדאיות העסקה" – שאינו ביטול לגיטימי מבחינה משפטית.

 

לאור האמור התקבלה תביעתו של השוכר ונקבע שהשוכרת הפרה את ההסכם לנוכח הקשיים בפתיחת העסק. בהתאם, השוכרת חויבה לשלם 62,080 שקל עבור דמי שכירות וארנונה לתקופה של שנה, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 שקל.