האמן משה גרשוני הלך לעולמו
משה גרשוני, מחשובי הציירים בישראל, נפטר בגיל 80. על פי בקשתו - גופתו תישרף ולא תיערך הלוויה. בשנת 2003 היה אמור לקבל את פרס ישראל, אך הוא נשלל ממנו על ידי שרת החינוך דאז לימור לבנת
הצייר משה גרשוני הלך לעולמו הבוקר (א') בבית החולים איכילוב, לאחר שבשנים האחרונות סבל ממחלת הפרקינסון. בן 80 היה במותו. על פי בקשתו לא תתקיים הלוויה וגופתו תישרף.
גרשוני היה אמור לקבל את פרס ישראל לאמנות בשנת 2003, אך בעקבות סירובו של האמן להשתתף בטקס מטעמי מצפון, החליטה שרת החינוך דאז לימור לבנת לשלול ממנו את הפרס.
משה גרשוני נולד ב-1936 בתל אביב להורים יוצאי פולין. הוא גדל בבית חילוני, אולם לבקשת סבו שהיה אדם דתי, התחנך בבית ספר דתי ושם ספג את התכנים היהודיים שהפכו ברבות השנים לנדבך חשוב ביצירתו. לאחר השירות הצבאי החל לגלות עניין בתחום האמנות ולמד ציור ופיסול אצל הצייר ליאון פוטוריאן, והפסל אורי שושני (ג'וקי). בהמשך למד פיסול במכון אבני בתל אביב. בשנת 1964 נישא לביאנקה אשל, מי שהפכה ברבות השנים לאמנית מוערכת בזכות עצמה.
ב-1969 הציג גרשוני לראשונה תערוכת יחיד במוזיאון ישראל, ועבודותיו זכו להערכה רבה. במקביל, החל לעסוק גם בהוראת אמנות ולימד ב"בצלאל", ומאוחר יותר גם ב"מדרשה למורים לאמנות". הוא עסק באמנות קונספטואלית ובמיצגים, וגילה מעורבות חברתית ופוליטית חזקה, אשר באה לידי ביטוי ביצירותיו.
ב-1980 ייצג גרשוני את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה. בתקופה זו החל לפתח את טכניקות הציור הייחודיות לו, כשהוא כורע על הרצפה ומצייר בעזרת אצבעותיו.
בנוסף לציור, החל גרשוני באותן שנים את פעילותו האינטנסיבית בתחום ההדפס האמנותי, וכן יצר בקרמיקה. גם בשני תחומים אלה, כמו בציוריו, באים לידי ביטוי קורות חייו והרקע שמתוכו צמח: הקשר העמוק ליהדות, נוכחותה של השואה, היחס לעבודת האדמה, הקירבה לסגנון הציור המערבי, לשירה, ולמוזיקה קלאסית.
משנות ה-80 ואילך החל גרשוני לצבור מוניטין רב גם מחוץ לישראל, והוזמן להציג בתערוכות רבות באירופה, ארצות הברית ויפן. ב-2003, כאמור, זכה בפרס ישראל, אך הוא נשלל ממנו. "אין בכוונתי לשבת בצד ולקטר כמעשה השמאל המתבכיין", אמר אז ל-ynet על סירובו להשתתף בטקס וללחוץ את ידו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, "אני לא אשתוק, זו מלחמתי".