מלכת הכיתה

גם מיכל בן־נפתלי עצמה לא האמינה שסיפור חייה של מורתה מהתיכון, שהתאבדה בקפיצה מגג ביתה בנסיבות מסתוריות, יזכה אותה בפרס ספיר

למיכל בן־נפתלי אין אמנם פייסבוק, אבל גם אליה הגיעה כמובן הביקורת שהוטחה השנה ברשימת המועמדים לפרס ספיר. הדיבורים על חוסר רלוונטיות, על חוסר עניין לציבור; הטענה שחבר השופטים העדיף ספרים שלא נוגעים במציאות הישראלית הרותחת, שאין בהם ממד פוליטי מתריס.

 

"כלי העבודה שלי זה הגוף וההוויה והרגש. וגם הרגישות. אז מובן שאני מגיבה לזה, זה עצוב לי. אני יודעת שזה לא אישי, אבל זה לא נעים. אני אדם נוח לבריות, אני לא רגילה לזה. תמיד הייתי בסוג של שוליים - ופתאום זה בפרונט. פרס ספיר הוא פרס יקר. זה המון כסף. כשהכל כל כך צפוף, כשאנשים כל כך עמלים, וזה סוג של מאבק קיום, אז הכל נורא יצרי. והיצרים האלה יוצרים חוסר ויסות. אבל בסדר, זה חלק מהמשחק. אני בטוחה שיש המון ספרים ראויים שלא מופיעים ברשימה הזו. ככה זה. ואני אומרת את זה כמי ששנים הייתה מחוץ למשחק. כשיצא 'על הפרישות', ספר שאני מושקעת בו בכל שורה, ולא הופיעה שום ביקורת, אין הד בעולם - זה קשה".