האפטיות של ג'ורדי

אחרי שלוש אליפויות רצופות, טרבל והופעות מכובדות באירופה – נראה שלאיש החזק בקריית־שלום נגמר התיאבון. העונה הכל מתנהל בעצלתיים בכיסאו של קרויף

כששמים לפתחנו את השם מכבי ת"א עולים מיד בראש שני שמות. האחד, עליו מיותר להכביר במילים, מי שהוא בעל המאה במועדון – מיץ' גולדאהר. השני, הבן של...מטבע הדברים האיש החזק במועדון (לטוב ולרע, כפי שאתאר בהמשך) מיסטר ג'ורדי קרויף.

 

האחרון, הגיע לצהובים כשאלה דישדשו במשך שנים ולמעשה חיפשו מושיע, כזה שישנה את ה־DNA של המועדון וכפועל יוצא יוביל את הקבוצה להישגים משמעותיים לאחר כעשר שנים שחונות. בראייה לאחור, ההולנדי בהחלט עמד בקנה אחד עם הציפיות של קברניטי המועדון – לחזור להיות פקטור במאבק על התואר הנכסף, והוא אף הגדיל לעשות כשהשיב למועדון את כוח ההרתעה שאבד לו במרוצת השנים.

 

 

אם כי, דומה כי זו בדיוק הבעיה הכי גדולה שלו: לאחר ייצוב הספינה בשלב הראשון והחזרה לקידמת הבמה בשלב השני, בדמות שלוש אליפויות רצופות, טרבל והופעות מכובדות בזירה האירופית – עושה רושם שלאיש החזק בקריית־שלום נגמר התיאבון. בדיוק כמו אדם שזה עתה סיים הכל מהצלחת, האיש שהגיע עם כמיהה לשנים יפות פשוט עייף.

 

קל לראות כי העונה הכל כאילו מתנהל בעצלתיים בכסאו של האיש שעל פיו יישק דבר: החל מקיץ נטול החתמות של שחקנים שכבר זכו אצלנו לשם המחייב "שוברי שווין", דרך התפשרות על מאמן (שוטה ארבלדזה) שלדעת רבים ברמה אחת לפחות מתחת לכל מי שנחת בזמנו בקריית־שלום ועד פאסיביות בלתי מוסברת למשבר שפוקד את המועדון בחודשים האחרונים. כאילו נרדם בשמירה, ג'ורדי ממשיך לדבוק בכל מי ומה שהביא לכאן.

 

אולי זה הפחד להודות בטעות, או בכלל כבר ניתן לשייך זאת לחוסר האכפתיות ממצב הקבוצה, אחרת קשה להסביר את האפטיות במהלכים שלו, או בעיקר מאלה שלא עשה. לזכות ההולנדי ייאמר שהשחקנים עדיין איתו ותיבת הפנדורה, כפי שאולי היה צפוי, עדיין לא נפתחה. דבר אחד בטוח – טוב יעשה אם יתעשת ויפה שעה אחת קודם, אחרת, לא יאוחר היום שהפועל באר־שבע תמשיך לשלוט כאן ביד רמה, מכבי תמשיך לעשות קולות של מנסה, והאוהדים בצהוב יתחילו לשיר את מילותיו של תבורי ג'וניור "ב'ואנה ג'ורדי הגזמת"...