חוק וצדק

None

חוק ההסדרה שאמור לעלות היום להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, ולהיות מאושר סופית עד מחר לפנות בוקר, הוא כמעט בגדר נס. את מספר האנשים במערכת הפוליטית שהאמינו לפני שנה שהעברת החוק הזה אפשרית ניתן למנות על אצבעות כף יד אחת ועוד ישאר עודף. נכון, את עמונה, תשעת הבתים ביישוב עפרה ואולי גם בתי "נתיב האבות" שבגוש עציון החוק הזה לא יציל, אבל מה שכן יש בו הוא בשורה גדולה מאוד.

 

יותר מכל דבר אחר, חוק ההסדרה הוא ההכרזה הממשית הראשונה של מדינת ישראל על כך שאנחנו איננו אורחים לרגע ביהודה ושומרון. זה אולי ישמע מוזר, אבל דווקא במקומות שבהם צמח עם ישראל ונהיה לעם, התושבים היהודים, אזרחי מדינת ישראל, נחשבים בעצם ל"תושבים זרים", חסרי מעמד. הבעיה הזו רחבה בהרבה מעניינו של חוק ההסדרה, אבל החוק הוא למעשה הצעד הראשון לתיקון המצב המעוות.

 

לא רבים יודעים, אבל חוק ההסדרה נולד במידה רבה מתוך ההתעקשות לראות בתושבים היהודים של יהודה ושומרון זרים במולדתם. עד כמה זרים? אולי תופתעו לשמוע שיהודי אזרח ישראל בכלל לא יכול לקנות קרקע ביהודה ושומרון. השיטה היחידה שבה יהודים ישראלים קונים קרקעות ביהודה ושומרון היא באמצעות הקמת חברות "מקומיות", כביכול פלסטיניות. רק באמצעותן יהודי יכול לרכוש קרקע של ממש בבית־אל, עפרה ושילה.

 

נכון, חוק ההסדרה לא יפתור את הבעיה הזו פתרון מלא, אבל הוא בהחלט ייתן לתושבים היהודים ביהודה ושומרון לפחות את ההגנה המינימלית של מי שהוא בן המקום. וכך ילדים יהודים, דור שלישי ולעיתים אפילו רביעי בארץ אבותיהם ביהודה ושומרון, לא ימצאו עצמם נעקרים מביתם רק בעקבות הקונספציה המשפטית שלפיה הם זרים בארצם.

 

חוק ההסדרה הוא בראש ובראשונה חוק שעושה צדק. הוא עושה צדק עם התושבים היהודים, שלראשונה יזכו למעמד החוקי שכל אדם זכאי לו בארץ מולדתו. החוק עושה גם צדק עם מי שהם לכאורה בעלי הקרקעות הפלסטינים. אלו יקבלו לראשונה מסלול חוקי לקבל את המגיע להם בלי לחשוש מגזר דין מוות, רשמי או מעשי, מידי הרשות הפלסטינית וזרועותיה השונות.

 

מעבר לכך, חוק ההסדרה מחזיר את השליטה במצב לידי נבחרי העם. לא עוד משפטנים שקובעים עובדות ונבחרים שעומדים מולם עם ידיים קשורות. נבחרי העם לוקחים לידיהם את הסמכות להכריע, ויחד איתה גם את האחריות לדאוג לכך שהדרך בה הם הולכים היא הנכונה והצודקת ביותר.