בספטמבר 2016 נחשפה הסייעת לאלימות מצד הגננת כלפי ילדים בגן, ובעקבות זאת צילמה התרחשויות בגן במשך חצי שעה באמצעות מצלמה זעירה שחוברה למחזיק מפתחות. לדבריה, הגננת טלטלה ילדים, עיקמה ידיים, צבטה, סטרה, צעקה ואיימה עליהם.
כחודשיים אחר כך, לבקשת אחד הממונים עליה, הגישה הסייעת תלונה במשטרה. והנה, כשבועיים לאחר מכן היא זומנה לשימוע שאחריו נודע לה כי הוחלט לשבץ אותה בגן אחר ביישוב אחר. בתביעה שהגישה בדריה להחזיר אותה היא טענה שמדובר בפגיעה חמורה בתנאי העסקתה לנוכח הבדלים בתנאי המשרה, איבוד הקביעות, הרעה בתנאי השכר והמרחק הרב מביתה.
מנגד הסבירה המועצה האזורית מטה יהודה את המהלך בכך שהסייעת השתהתה בדיווח על הפגיעה בילדי הגן, ועשתה זאת רק כאשר התבקשה לפנות למשטרה. בנוסף נטען שההחלטה להעבירה לגן אחר התקבלה גם בשל התנגדות גורפת של ההורים ושל גורמים במשרד החינוך.
אבל השופטת שרה שדיאור קיבלה את תביעת הסייעת וקבעה שההחלטה של המועצה האזורית "פסולה, בלתי סבירה בלתי מידתית, והתקבלה שלא כדין". היא הוסיפה שהמסר העולה ממנה הוא שעובד שיאזור אומץ ויתלונן עלול להיפגע ולהיות מופקר לגורלו.
השופטת דחתה את טענות המועצה בדבר התנגדות ההורים או גורמים במשרד החינוך, כיוון שלא גובו באף מסמך או עדות כלשהי. היא הדגישה שיש להגן על עובדים שחושפים עבירות או שחיתות במקום עבודתם, וקבעה שהשימוע שנערך לסייעת היה פגום בין היתר משום שההחלטה שלא להשיב אותה לגן התקבלה כבר לפניו.
"היחס שקיבלה המבקשת רק בשל הטענה כי לא פעלה במהירות הנדרשת היה מביש", נכתב. "הורי הילדים אשר יקראו החלטה זו, וראוי שכך יעשה, ודאי יבינו כי נפלה שגגה תחת ידם וכי המבקשת היא שפעלה לטובת ילדיהם גם אם בשיהוי מה נוכח חששה שהתגלה כחשש אמיתי ביותר, שיבולע לה".
מהמועצה האזורית מטה יהודה נמסר בתגובה: "בהתאם להחלטת בית הדין הוחזרה הסייעת לעבודתה. מאז רובם המוחלט של הורי הגן אינם שולחים את ילדיהם כך שבפועל באים אל שערי הגן שני ילדים ביום, והגן למעשה מושבת מפעילות. הורי הגן השובתים הודיעו למועצה כי ילדיהם לא ישובו לגן כל עוד עובדי הצוות הקודם ימשיכו בתפקיד כלשהו בגן. לאור עמדת מינהל החינוך במועצה, ולאור עמדתם הנחרצת של מרבית הורי הגן, שוקלת המועצה לערער על קביעות בית הדין".