מה משותף לבגדד שבעיראק, לקמפלה שבאוגנדה, לדוחה שבקטאר, לבייג'ינג שבסין, ואולי גם לחיפה ולתל־אביב? דו"ח שפירסם ארגון הבריאות העולמי מוצא שיש ערים שבהן עדיף לא לעסוק בריצה או ברכיבה על אופניים, כי יציאה מהבית גורמת נזק הגדול מהתועלת שבפעילות ספורטיבית. חיפה ותל־אביב עוד לא שם, אבל ישראל כבר בדרך.
ב־23 באוקטובר הקרוב יוטל מס בסך 10 ליש"ט (בערך 50 שקל) על כל רכב ישן שייכנס למרכז לונדון בשעות היום. בפריז מס כזה כבר מופעל. המס הלונדוני יתווסף למס הגודש המוטל על כלל כלי הרכב הנכנסים לעיר במשך היום. כמה מאיתנו יהיו מוכנים לשלם 100 שקל ליום רק כדי לנסוע בשכונת אחוזה בחיפה, למשל, או ברחובות יפו?
מכל האמוניה בחיפה הוא סיכון בטיחותי, אבל החומר לא קטלני לאורך זמן. אין לבעיה פתרון פשוט, ובשלב ראשון ראוי לצמצם את תכולת המכל לצריכה החודשית – מה שיקטין את נפחו ל־10% מגודלו הנוכחי. הבעיה היא שתמיד נזדקק למשאיות שישנעו את המוצר ממקום האחסון לצרכנים. אין ספק שהגודש בדרכים תורם לסיכון של החומרים המסוכנים המשונעים. נוח להתמקד בסכנה קיומית, גם אם הסתברותה נמוכה יחסית, ולא בסכנה בריאותית מתמשכת, בהסתברות גבוהה.
בסופו של חשבון, הזיהום היומיומי והמתמשך מסוכן הרבה יותר מהנזק שעלול לגרום פיצוץ מכל האמוניה. ומאחר שכל שנה מספר כלי הרכב רק גדל – הסכנה צומחת. ואיש, ובמיוחד בממשלה ובשלטון המקומי, לא נוקף אצבע או מס.
חובבי הרכב הפרטי מצביעים על כך שאצלנו מיסוי הרכב גבוה בהשוואה למדינות אחרות. אבל להשוויץ בפרונקל קטן מול פרונקל גדול אצל הזולת היא נחמת טיפשים. הבעיה היא שהמיסוי על התחבורה מתחלק באופן מטופש, ולכן מסוכן. רוב המס על הרכב נגבה בעת הרכישה. במשטר שבו המס אמור להיטיב עם הבריאות ולמזער את גודש התנועה היו מפחיתים את המס על רכישת מכונית ומטילים את הנטל על השימוש בה: מס מוגדל עוד יותר על דלק, אגרה שנתית בהתאם לשטח כביש שהמכונית "צורכת" (ולא לפי מחירה) ומס על חניה בשטח ציבורי – כלומר בכל כביש. וכפי שלונדון ושורה ארוכה של ערים כבר למדו – מס על כניסה עם רכב פרטי למרכזים עירוניים צפופים.
מדוע, אם זה כל כך מובן, ממשיכים אצלנו במשטר שמעודד זיהום ושימוש ברכב פרטי? איך זה שראש עיריית תל־אביב מסרב ללמוד מראש עיריית לונדון? בגלל אלוהים. וליתר דיוק בגלל הרבנים הטוענים בשמו. חולדאי, יהב ושאר ראשי הרשויות לא יכולים לטפל במכשול הגדול לאיכות חיים טובה כי אין ביכולתם לספק תחבורה ציבורית טובה ולהטיל מס גודש.
בישראל אין תחבורה ציבורית יעילה וטובה הרבה בגלל הרבנים ונציגיהם במפלגות הדתיות. הם, בכוח הווטו על חקיקה שהוענק להם, מונעים תחבורה ציבורית בסופי השבוע. לכן מי שאיו לו רכב פרטי יוצא דפוק. סרבני התחבורה הציבורית בשבתות וחגים – הרבנים והציבור שלהם – הם גורמי תחלואה כבדים לתושבי ישראל ותורמים כבדים לגודש בערים.
תראו את האבסורד: הממשלה הוציאה 2.5 מיליארד שקל במטרה לשפר את כביש 1 מירושלים לתל־אביב. כמובן שזה לא עובד, כי במנהרות המפורסמות יש רק שני נתיבים בכל מנהרה. אבל גם כאשר המכשולים האלה ייעלמו בדרך נס, הפקק רק יזוז שני ק"מ מזרחה – לכניסה לירושלים.