יעקב בן דור אופטימי. מנכ"ל יקב יתיר, השוכן ליד ערד בדרום הארץ, רוצה לספר סיפור שמח על ציונות והתיישבות בחבל יתיר. הוא אומר את הדברים בעקבות סיפורו של א.ב. יהושע, "מסע הערב של יתיר", אודות כפר שכוח אל, שתושביו מרגישים נשכחים. אחת מבני הכפר מסרבת להכיר במציאות המשעממת, עושה מעשה וגורמת להתדרדרות רכבת האיזור לתוך תהום. הטרגדיה התפרסמה ברבים, אנשי הכפר, שנחלצו לעזרת הנוסעים יצאו גיבורים, והשיממון הופר.
כתבות נוספות במדור שיחת מנהלים
"א.ב. יהושע כתב בזמנו סיפור עצוב, אבל המציאות השתנתה. כשמכירים את הסיפור הציוני של יקב יתיר, ובתוספת מעט יין, אפשר לספר סיפור אחר לגמרי על ההתיישבות בחבל הארץ הזה", אומר בן דור ומוסיף שהיה שמח לו א.ב. יהושע היה מגיע לבקר ביקב יתיר.
גיל: 56
מצב משפחתי: נשוי לדינה ואב למעיין (30), רותם (28), הדס (26), עינב (22) ודור (20).
מגורים: מושב שיתופי בית יתיר, בדרום הר חברון
השכלה: הנדסאי אלקטרוניקה ובעל תואר בחברה ורוח
תפקיד: מנכ"ל יקב יתיר מזה 14 שנה
נתוני חברה: יקב יתיר הוקם בשנת 2000 כחברת בת של יקבי כרמל. היקף הייצור שלו עומד על 150 אלף בקבוקים בשנה. מחיר בקבוק אינו יורד מ-70 שקלים. מספר העובדים הקבועים הוא 8, בתקופת הבציר מספר העובדים גדול בהרבה.
06.00: יקיצה, תפילה, לימוד, הכנת כריכים למשפחה וליווי הבת להסעה.
08.30: מגיע למשרד ליקב שנמצא בתל ערד. היום מתחיל בסינון מיילים, ובהמשך מסייר ביקב ובכרמים, מקיים ישיבות עדכון עם העובדים ואורחים מהארץ ומחו"ל.
19.00: חוזר הביתה. יש ימים של שחייה בבריכה. בהמשך הערב מבלה עם המשפחה.
"הצלחה היא העובדה שיקב יתיר הפך עם השנים לסמל האזור, והיינות שלו זוכים בכל שנה בתשבוחות ובמדליות. עצם הגעתם של מומחים בינלאומיים בתחום היין מאירופה והמזרח הרחוק ליקב בלב המדבר היא הצלחה".
בן דור מתאר בהתרגשות את ביקורו של מבקר היין החשוב, רוברט פרקר, ביקב. "פרקר נתן ציון 93 ליין הדגל שלנו, יער יתיר מבציר 2003 והפך את היין הזה לאחד היינות המובילים בישראל, מה שנשמר עד היום. להצלחה מבחינתי יש שמות של אנשים ומפגשים, כמו היינן הראשי של היקב, ערן גולדווסר, והאגרונום דרור דותן".
"הרגע בו הבנתי שאני שותף בהצלחה".
"מודלים הם סבי יוסף הקבלן וסבי השני ויקטור, איש ספר והומניסט. אבי גבריאל, שראה את כל השקופים. שלושתם אינם עוד בחיים, וגם אמי שולמית, שלא ויתרה ולא תוותר. אין לי מנטור, אבל יש לי מנטרה מהסופר הרב חיים, שמדגיש את המקצוענות וההקפדה על הפרטים הקטנים".
"עין טובה, אינטליגנציה לסוגיה ומשימתיות".
"לא לדבר על כסף לפני המהות".
"איבוד אמון ומוטיבציה לעשות את המירב. כשאני מגיע לרגע הזה ולהחלטה, אפטר בשקט".
"שאני לא רגוע, אני תמיד רוצה יותר בשביל היקב ובשבילם".
"קופסת הפנדורה שלי נשארה במיתולוגיה. אין לי סודות".
"אני לא יודע מה אני רוצה לעשות בעולם הזה, אז לחשוב על עולם מקביל זה יותר מדי בשבילי".
"פחדים מכל מיני דברים הם חלק קשה אצלי. בוודאי כמו כל דור שני לשואה. אין לי פתרון לפחדים, למעט המנגנון היחיד שעובד על הנושא, וזו אשתי".
"אני מנסה לשתף את העובדים באמונה שמותר ליפול ולהישבר, אבל צריך להישאר אופטימי. חייבים לדעת לקרוא בזהירות את האור בקצה המנהרה, לוודא שזו לא רכבת אשליות".
"כלי הכרחי, שאני מקווה שהוא ישאר ככלי ולא כתכלית. הייתי שמח לקבל יותר ממשאב זה, ויש לי סיבות טובות לכך. מקצועיות ואישיות".
"עבורי התנתקות מוחלטת מעבודה היא בגדר אגדה יפנית. בדרך כלל אני מצליח להשתיק את העורב השחור שבנשמה בשבת או במבט בנופים רחוקים".
"נס שבנוי על 'היד הנעלמה'. זה נס שנשען על המחויבות להצליח ועל ה'אין ברירה' שהבאנו מהגולה. הצלחת הכלכלה גם מגיעה בעקבות העלייה לישראל שכל הזמן קיימת, והתמודדות בלתי פוסקת עם האיום הביטחוני".
"זה תמיד מאתגר. ידענו עליות וירידות ויש רגעים לא פשוטים. אבל אני שמח שהצלחתי להדביק אותם בחלום ובתחושה של שותפות".
"אני קשור בקשר חזק לנוער בעלי צרכים מיוחדים. בתי (24) עם צרכים מיוחדים. לפני כשנה וחצי היא עברה השתלת כליה, שנתרמה לה על ידי איש מחשבים ואב ל-6 ילדים, שעשה את המעשה לאחר ששמע על עמותת 'מתנת חיים'.
"התרומה לבתי והסיפור מאחוריה הבהיר לי שאין עוד מדינה בעולם כמו ישראל. קל לנו לדבר על הקשה פה, אבל בסוף יש פה אנשים מדהימים. מבחינתי הם מלאכים. בשום מקום בעולם אין כזו עמותה שמצילה חיים ונשמות".
לדעת אילו תכונות סייעו עד היום ולאמץ אותן.
לדעת אילו תכונות הכשילו ולהיפטר מהן.
אם כבר החלטת לנשוך - לעשות את זה כמו רוטוויילר.
לקחת הרבה אויר כמו כלב ים. לזכור שיש הרבה דגים באוקיינוס מתחת לקרח ותמיד יש דוב לבן שמחכה למעלה לעצלנים.
גם כשהדבשת מדלדלת במסע במדבר, בשוקת אחת אפשר להשלים הכל.