כולנו ראינו, כולנו קראנו, כולנו הזדעזענו. עכשיו, לפני שסיפור חדש ידיח וישכיח את ההתעללות הזוועתית הזאת, כדאי לתת את הדעת על עוד דבר: לא רק מטפלים סדיסטים מתעללים בסביכם, בהוריכם, ובקרוב גם בכם — גם המדינה עושה זאת. אבל המדינה לא מכה את הישישים שלה באגרופים ולא משאירה אותם עם פצעי לחץ על סדינים רטובים. היא עושה זאת בדרכה שלה, בקור רוח, ללא התלהמות והכל על פי החוק: בקצבאות שאי־אפשר לחיות מהן, בתרופות שאי־אפשר לרכוש אותן, בחדרים קפואים, בביורוקרטיות מייגעות ואכזריות, במסדרונות של בתי חולים, באטימות, בהתעלמות, במסירת כספי הגמלאות לכל מיני בתי השקעות, בהפניית תקציבים למקומות אחרים וביחס של חוסר כבוד. למה? כי המדינה יכולה: הזקנים חלשים, לא מאוגדים, אין להם שלטרים שאפשר לסגור ונמלים שאפשר להשבית, אין להם כבישים שאפשר לחסום, הם לא בקואליציה, אין להם סיעתא דשמיא, רבנים, ונערי גבעות. אפשר להתעמר בהם גם בלי מהלומות ומכות.
מי שמיהר להגיב היה ראש הממשלה, הן על מנת להשיג רווח תדמיתי והן על מנת לחמוק מאצבעות מאשימות. מר נתניהו, אם אינכם יודעים, כבר קיבל מהמדינה תעודת קשיש, אבל מתברר שעל אף גילו, חושיו חדים והבנתו ערה והוא עדיין מסוגל לקלוט בקלות לאן נושבות כל מיני רוחות. תכף ומיד הוא מיהר להביע זעזוע משלו ואף פתח את ישיבת הממשלה במילים החגיגיות הבאות:
"קראנו השבוע בפרשת יתרו 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך'. במורשת היהודית אנחנו מכירים את האמירות הקובעות הנוספות — 'אל תשליכני לעת זִקנה', 'והדרת פני זקן', ולכן הזדעזעתי לראות את הדברים הללו על התעללות בקשישים. הדבר הזה נוגד את הערכים היהודיים שלנו ואת הערכים הבסיסיים של מדינת ישראל".
הדברים נוקבים וברורים ואף מעידים שמישהו בלשכת ראש הממשלה מקבל משכורת כדי לנבור למענו בקונקורדנציה. אבל אחרי קשקשת המורשת המתבקשת הוסיף ראש הממשלה את המשפט החשוב באמת: "אני מצפה ממשרד הבריאות ומגורמי האכיפה למצות את הדין עם המתעללים ולהבטיח שהמקרים האלה לא יישנו יותר". כלומר, משרד הבריאות, המשרד לביטחון פנים והמשטרה אשמים ולראש הממשלה אין קשר למתרחש. אין ספק שהאשמה נופלת גם עליהם, אבל אני מקווה שביום הכיפורים הבא, כשראש הממשלה יחבוט גם על החזה שלו ולא רק על חזה הזולת, הוא ואלוהים יידעו מדוע הוא עושה זאת. ועוד אני מקווה שבמקום להתעמק כל כך בפרשת יתרו הוא יעיין גם בספרי התקציב של ממשלותיו. כי כאשר לממשלה ולעומד בראשה אין תוכנית וחזון, תקציב המדינה הוא העדות האמינה היחידה לערכיה, לכוונותיה ולסדרי העדיפויות שלה. שם נמצאות התשובות להרבה שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו — מי לשבט ומי לחסד, מי לליטוף ומי למכה, מי קרוב לצלחת הממשלתית ומי רחוק ממנה.
כאמור, ראש הממשלה הדגיש בדבריו את המורשת היהודית ואת ערכיה של המדינה שהוא מכנה אותה "מדינה יהודית" (החוזה שלה, מישהו בשם הרצל, קרא לה "מדינת היהודים", אבל מי זוכר). בכלל, העניין היהודי יקר מאוד לליבו של ראש הממשלה, לא רק משום שהוא יהודי, אלא משום שהוא רואה עצמו כמנהיגו וכמגנו של העם היהודי כולו. וכל כך הוא מזדהה עם הנושא הזה, עד שאמר פעם למקובל כדורי את אמירתו הלא־נשכחת: "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים".
לא יכולתי שלא להיזכר השבוע באמירה הדיראונית הזאת, שאף עולה בקנה אחד עם קביעתו החדשה, שהתקשורת בישראל היא "שמאלנית ובולשביקית". וראו זה פלא: דווקא אותה תקשורת שמאלנית, ולא משרד הבריאות של המדינה היהודית או המשטרה שלה, היא שחשפה ותיעדה את האלימות ואת ההתעללות ואת ההזנחה בבתי האבות. יתירה מזאת — בינתיים התגלה שאלפי תלונות של זקנים הוגשו והן מעלות אבק במשטרה ובמשרד הבריאות, ורק מעטות מהן טופלו. הרי לכם "הערכים היהודיים שלנו" בנוסח ראש הממשלה: משרד הבריאות, שבראשו עומד רב חרדי, ומשטרת ישראל, שבראשה עומד מפכ"ל דתי, והמשרד לביטחון פנים שבראשו עומד בוגר ישיבה — הזניחו, הכבידו את ליבם, התעלמו, לא הדרו פני זקנים והשליכום לעת זקנתם. ואילו התקשורת השמאלנית שאנשיה שכחו מה זה להיות יהודים, פעלה ברוח המורשת היהודית, שמתוארת בפרשת יתרו שראש הממשלה נזכר בה פתאום.
למעשה, צריך היה ראש הממשלה לפתוח את ישיבת הממשלה כדרכו, לומר שהוא כועס מאוד על התקשורת השמאלנית שמעלילה עלילות של התעללות על ממשלתו, לטעון שמדובר בעשבים שוטים ובתופעות שוליות, להכריז שבבתי האבות אין כלום כי לא היה כלום, וכי ממשלת ישראל מטפלת באזרחיה הזקנים בהתאם לפרשת יתרו. אבל ראש הממשלה הוא קשיש גמיש, ותכף ומיד ביצע פליק־פלאק מדהים לאדם בגילו, והפיק את מה שיכול היה להפיק לטובתו. ולנו לא נותר אלא לקבוע שעל פי תפיסותיו והתבטאויותיו שלו, לא השמאל ולא התקשורת השמאלנית שכחו מה זה להיות יהודים, אלא שר הבריאות, השר לביטחון פנים (שדווקא יודע להורות למשטרה לקדם חקירות כאשר הן באמת מעניינות אותו), והוא עצמו.
לאחרונה הגיב שר הביטחון שלנו לאיומיו של שייח' נסראללה במילים: כלב נובח אינו נושך. אני זוכר היטב שלפני כמה חודשים נבח מר ליברמן שהוא יחסל את איסמאעיל הנייה 48 שעות אחרי שימונה לשר הביטחון. מאז נעשה מר ליברמן שר הביטחון, ומר הנייה סיים את כהונתו כראש החמאס בעזה בשלום. את כל זה אני כותב שלא על מנת לקנטר, חס וחלילה, אלא משום שכך אני מודיע למשרד הבריאות שעל אף גילי — גם אני כבר קיבלתי תעודת קשיש — הזיכרון שלי עוד עובד. ¿