בשנים האחרונות הרחיב מושג המשפחה את משמעויותיו והגמיש את ההגדרות. אם פעם הוקרת האם המנהלת את משק הבית ואחראית על גידול הילדים הצדיק יום חג ומתנות, הרי שהתרחבות המושג ועצם ציון יום המשפחה השבוע, משמעותם הבנה שמתפתחות וקיימות גרסאות שונות למשפחתיות וכולן לגיטימיות.
כבר לא קשה למצוא בגן הילדים, באזורים מסוימים בארץ, משפחות בהן שני אבות לילד, או שתי אמהות לילדה, ולהפך. גם משפחות שמורכבות מהתכת שני בתי גידול לכדי משפחה חדשה בשל גירושי ההורים, איננה חזון נדיר. תלמידים ומורים מקבלים בטבעיות את המצב החדש ודואגים להעביר לילדים מסרים של הבנה והכלה.
אבל ישנה משפחה שעדיין לא נמצאה לה התייחסות ראויה והתחשבות בצרכיה המיוחדים במערכת: המשפחה המעורבת על רקע דתי — תא משפחתי שבו הורה דתי מקיים מצוות והורה שני חילוני, אשר מזמנת אתגרים רבים בתוך הבית ומחוצה לו.
ראשית, בהיבט הטכני, היומיומי, של אורח החיים עולות שאלות פרקטיות: האם המטבח כשר, איך מקיימים שבת משפחתית, האם נוסעים לים או יוצאים לטייל, ומה מקומם של הקידוש והנרות.
אבל חשוב יותר, בהיבט המהותי: אילו ערכים מנחילים הורים לילדים במשפחה מעורבת? על פי מה יקבל הילד המשותף את ההחלטות שיכוונו את מסלול חייו — על פי השקפת העולם של האמא הדתית או של האבא החילוני ולהפך? ובכלל, מיהו האדם הבוגר שאנחנו רוצים שילדנו יגדל להיות, הוא בדמותו של אבא או של אמא?
וכפועל יוצא מכך, לאן שולחים ילד שהוריו בעלי השקפות עולם שונות, ואף סותרות למדי? מערכת החינוך הישראלית כל כך מורגלת בעולם ערכים אחיד, קבוע, ומסלילה את התלמידים אל השירות הצבאי כשבנרתיקם השקפת עולם חד־ממדית, כמעט בכל נושא אזרחי או דתי.
הבלבול והמבוכה שמתרחשים במיקרו־קוסמוס של המשפחה המעורבת בסוגיית החינוך, משקפים את מה שמתרחש בחברה הישראלית כולה כשהיא נדרשת לשאלות של זהות עצמית ולאומית: מהו סדר העדיפויות הערכי? מהו המכנה המשותף אותו נוכל להחזיק מבלי לאבד את הזהות הנבדלת שלנו ואת עצמאות המחשבה?
בתי הספר וגני הילדים המשותפים לחילונים ודתיים, עושים מאמץ רב ומדוקדק כדי לספק תשובות לשאלות הללו. התהליכים המתרחשים בהם לוקחים בחשבון הבדלים בהשקפות עולם, ייחודיות, שורשים וגם אוניברסליות ובונים מרחב חינוכי שכל ילד, מכל משפחה, יכול להרגיש שהוא מקבל מענה לסיטואציה הייחודית שלו, ומרגיש לגמרי בו בבית.
החלטת משרד החינוך שפורסמה בתחילת החודש, להכיר ולהקים שבעה תיכונים משותפים לחילונים ודתיים בשנת תשע"ח היא אישור והכרה בחשיבותם העצומה של הדיאלוג והמפגש במערכת החינוך הישראלית.
המשפחה היא המבנה הגרעיני של כל קהילה וחברה, היא מנקזת לתוכה קשת רחבה של רגשות: מסירות, שייכות ואהבה, לצד מתחים ומאבקי כוחות. ובכל זאת, רובנו יודעים למצוא פתרונות של חיים ביחד בתוך המסגרת האינטנסיבית הזו. ומכאן בוודאי שאפשר למצוא פתרונות גם במרחב הציבורי, במסגרות חינוך וקהילה. √
הכותבת היא מנכ"לית צו פיוס