ביולי 2013 פנה מלטש יהלומים בן 56 לקרן הפנסיה "מבטחים החדשה" וביקש גמלת נכות קבועה. הוא סיפר שבאוקטובר 2010 נותח עקב תסמונת התעלה הקרפלית (לחץ על העצב בשורש כף היד) ומאז הוא לא יכול לעבוד. כמה חודשים לאחר מכן הכירה ועדה רפואית של המבטחת בנכות זמנית של שלושה חודשים ממועד הניתוח, אך קבעה שלא נותרה לו נכות קבועה. הוא ערער על ההחלטה בפני ועדה רפואית עליונה אך ערעורו נדחה.
בתביעה שהגיש נגד "מנורה-מבטחים" לפני כשנתיים ערער המבוטח על החלטת הוועדה העליונה וטען שהיה מקום להכיר בנכות קבועה למשך שלוש שנים.
מנורה-מבטחים טענה מנגד שאין הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה העליונה שכן הכרעותיה בעניינים רפואיים הן סופיות. היא טענה גם שיש לדחות את התביעה כי המבוטח לא הפקיד כספים בקרן הפנסיה מ-2010, ובהתאם לתקנון הוא הפך ל"עמית לא פעיל" שהכיסוי הביטוחי לא חל עליו.
התובע השיב שאמנם לא הפריש כספים לחברה במשך שלוש שנים, אך זאת מכיוון שלא עבד והמבטחת לא הביאה לידיעתו שזכויותיו עלולות להיפגע מכך. לשיטתו, יש לראות בחברה אחראית לתוצאה שאליה נקלע ולחייב אותה להכיר בו רטרואקטיבית כחבר ותיק פעיל. "מנורה מבטחים" השיבה ששלחה לו מכתב התראה על השינוי בסטטוס, אך המכתב לא אותר.
השופטת רוית צדיק קבעה שטענת החברה בעניין מכתב ההתראה לא נתמכה באסמכתא כלשהי, ונראה שהיא בכלל לא פנתה אליו על מנת לברר מה הסיבה לאי הפקדת הכספים.
השופטת הדגישה שעל קרן פנסיה לקיים את החוזה מול המבוטח בתום לב, ומוטלת עליה לא רק החובה לגלות לו את כל הפרטים המהותיים אלא גם לוודא את ערנותו לתנאים המוקדמים ולסייגים הנוגעים לכיסוי הביטוחי.
בנסיבות אלה נקבע שהקרן הפרה את חובת הגילוי הנאות בכך שלא הביאה לידיעת המבוטח את משמעות הפסקת ההפקדות ולא וידאה עמו שהוא מבין את הסיכונים. בסיכומו של דבר קיבלה השופטת צדיק את התביעה באופן חלקי וקבעה שעל החברה להכיר בתובע כעמית פעיל החל מהמועד שבו התחיל להפריש כספים לקופתה.
טענות המבוטח נגד החלטת הוועדה הרפואית נדחו לאחר שהשופטת לא מצאה שבהתנהלות הוועדה נפל פגם כלשהו. מנורה מבטחים חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.