זה היה גל חמישי בחודש וחצי של איומים טלפוניים שלפיהם הוטמנו מטעני חבלה במרכזים יהודיים. רק יום קודם לכן התגלו המון קברים מחוללים בבית העלמין היהודי בפילדלפיה. רק שבוע קודם לכן גילו המון קברים שהושחתו בבית העלמין היהודי בסנט־לואיס. רק כמה ימים לפני כן פונו עשרות מרכזים יהודיים מבאיהם. רק שבוע לפני כן התגלו צלבי קרס בבית כנסת בדאון־טאון שיקגו, וצלבי קרס צוירו על חלונות של קרון רכבת תחתית בניו־יורק. ורק יום לפני, ויום אחרי, ופחות או יותר בכל יום מאז התחלף השלטון בארה"ב, שומעים יהודי אמריקה הקנטות ועלבונות שמעולם לא חשבו שישמעו שם, בדמוקרטיה הכה נאורה.
באמצע השבוע פירסמה הליגה נגד השמצה הנחיות חדשות לעובדי ובאי מוסדות יהודיים. 90 איומים בפצצות בחודש וחצי, כולל אחד ישירות על מטה הליגה בניו־יורק, עשו את שלהם, גם אם כולם התגלו כאיומי סרק. לפי ההנחיות החדשות, על המוסדות השונים לרענן את נוהלי הפינוי, במקרה של איומים בהטמנת פצצה, וכן את סידורי הביטחון בכניסה לבניינים.
התופעות המטרידות האלה הן עכשיו עניין שבשגרה. מאז הבחירות עצמן וניצחונו של טראמפ, שזכה לתמיכתם של ארגונים ניאו־נאציים, ראשי הקו קלוקס קלאן והדור החדש של מאמיני הגזע העליון, האדוות האנטישמיות הפכו לגל גדול.
מתחת למסווה האנטי־פוליטיקלי קורקט שוחרר לאוויר האמריקאי רעל אמיתי. בינתיים אף אחד לא ממש מנסה לעצור את זה, עוד לפני שיקרה משהו באמת רע. התוצאה היא שיהודי אמריקה קמים בבוקר ולא יודעים מאיפה יבוא העלבון, במקרה הטוב, והאיום הפיזי, במקרה הפחות טוב.
המונולוגים שלפניכם – חלקם בשם המלא, חלקם רק בשם הפרטי מחשש להיחשף – מתארים מה עובר עכשיו על יהודי ארצות־הברית, פלח אוכלוסייה קטן יחסית, אבל גאה, פלורליסטי, מוערך, וכזה שיודע היסטוריה ומתחיל להבין ש"לעולם לא עוד" הוא ביטוי שברירי מאוד בימים אלה.
המקום: בית הקברות היהודי "חסד של אמת" בסנט־לואיס, מיזורי. הזמן: 21 בפברואר 2017. התקרית: חילול קברים
אילנית מיכלסון, ראש שבט של הצופים בסנט לואיס:
"אני גרה כאן כבר 21 שנה, התחתנתי פה, נולדו לי כאן ארבעה בנים, אחד מהם משרת עכשיו בצה"ל, ומעולם לא חשבתי שאתקל בדבר כזה. כל המשפחה של חמותי קבורה ב'חסד של אמת'. היא לא מבקרת שם הרבה, האמריקאים באופן כללי עולים לבתי קברות הרבה פחות ממה שנהוג בארץ, אבל כששמענו מה קרה נסענו איתה לשם. הברברים האלה הפילו בעיקר מצבות דקות, ורוב הקברים שחוללו היו מאוד ישנים, כי כנראה קל יותר להשחית מצבות ישנות. זה בית קברות ישן וגדול, המון קברים, וכשהסתובבנו הרגשנו כאילו האנשים האלו מתו שוב. הייתה שם בחורה אחת שחיפשה קרוב משפחה שלה, היה ברור שהיא לא הייתה שם הרבה זמן ולא ידעה איפה הוא קבור, והיא הייתה כל כך נסערת. חלק מהמצבות שהושחתו היו של קברים מאוד קטנים, ולקח לי כמה דקות להבין שאלה קברים ישנים של ילדים.
"התקרית הזאת הייתה כל מה שדיברו עליו בסנט־לואיס במשך כמה ימים. הבן שלי, תלמיד כיתה י', סיפר לי שכל החברים דאגו לו כי הם ראו איך הוא את זה לקח ללב. הוא אמר לי, 'אמא, אני לא מבין, למה לעשות דבר כזה בבית קברות?' חבר שלנו, בן לניצולי שואה, אמר שהוא מתכוון לקנות רובה.
"לאורך השנים היו פה ושם גילויי אנטישמיות, אבל בהחלט יש עכשיו תחושה של עלייה במספר המקרים האלה. יש הלם מכך שדברים כאלה בכלל יכולים לקרות באמריקה וחשש שאולי הפכנו למטרה. לכל אחד יש את התיאוריות שלו לגבי הסיבות, אבל אין ספק שהאווירה בארצות־הברית מאז הבחירות מאוד לא נעימה. לעולם לא אשכח איך הבטן התהפכה לי כשנכנסנו לבית הקברות וראינו מה עשו שם".
הכתבה המלאה - ביום שישי במוסף "7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות