"לכו להיבדק. היום, לא מחר"

זו המחלה הממאירה השכיחה ביותר בישראל, אבל הבשורות הטובות הן ש־80% נרפאות מהמחלה, ככל הנראה בשל השיפור באבחון המוקדם. בעקבות חשיפתן של הילה אלרואי, כתבת הבריאות של ערוץ 10, והזמרת עינת שרוף, שלקו בסרטן השד, הנה כל מה שאתן צריכות לדעת על הטיפולים (מסתבר שלא תמיד צריך כימותרפיה), האבחון והטיפול

היא רגילה לדווח על מחלות של אחרים, אבל הפעם היא דיווחה על עצמה: כתבת הבריאות של ערוץ 10, הילה אלרואי, פירסמה פוסט שבו היא מספרת על כך שאובחנה כסובלת מסרטן השד. "בחודשים הקרובים איעדר קצת מהעבודה לאחר שאיבחנו שיש לי גידול סרטני בשד", כתבה אלרואי בפייסבוק. "אלה החדשות הפחות טובות. החדשות הטובות הן שהגידול מאוד קטן (הכי חשוב גילוי מוקדם!), לא מפושט ובעל רמת אגרסיביות מאוד נמוכה. מה שאומר שצריך ניתוח, חודש וחצי של הקרנות, טיפול ביולוגי, ואני חוזרת אליכם כמו חדשה, אפשר לחכות עם ההספדים".

 

אלרואי, כתבת בריאות ותיקה ופראמדיקית בהכשרתה, הכירה היטב את הסימנים המוקדמים: היא סיפרה כי גוש בשד אותו מיששה, הוביל אותה לבדיקות המוקדמות שכפי הנראה הצילו את חייה.

 

כפי שפורסם ב"7 ימים" בסוף השבוע, לפני כחודש, גילתה גם הזמרת עינת שרוף ממצא בשד שאובחן כממאיר. היא עברה ניתוח וטיפולים תוך שהיא לא מוותרת על הופעותיה. בקרוב היא תדבר לראשונה על המחלה בשבועון "לאשה" כשהיא מפצירה בכל הנשים "לכו להיבדק היום, לא מחר".

 

מחלה בהכחדה

 

זו המחלה הממארת השכיחה ביותר בישראל: אחת מכל 8 נשים לוקות במחלה, כשהמספרים יציבים בשנים האחרונות. מדי שנה מאובחנות כ־4,500 נשים, כשהמחלה מהווה כשליש מכלל הגידולים החודרניים בנשים בישראל. על אף העלייה בשיעור החולות בסרטן השד, השיפור העצום באבחון ובטיפול הביאו לעלייה משמעותית בשיעור הריפוי מהמחלה.

 

"אין ספק שבשנים הבאות יגיעו אחוזי הריפוי מהמחלה למאה אחוז", אומר ד"ר מיכאל קורץ, מנהל מרכז בריאות השד בסורוקה. "כבר היום מדברים על שיטות אבחון חדשות באמצעות MRI מיוחד לשד שיאפשר לזהות גידולים במדויק, ועל בדיקת דם שתבוצע מראש לנשים ותאתר את אלה עם המחלה, כך שניתן יהיה לטפל בהן הרבה לפני הופעת הסימפטומים".

 

אבל עוד הרבה לפני התחזית המעודדת, כבר היום ניתן לומר שמדובר במחלה שהיא פחות קטלנית מאי פעם: בעוד שלפני שלושה עשורים שיעור הריפוי מסרטן השד הגיע לכ־55% בלבד, כיום מעל 80% מהנשים נרפאות מהמחלה.

 

הסיכון לחלות בסרטן השד עולה עם הגיל, כאשר כ־%80 מהמקרים מתגלים בגיל 50 ומעלה. עם זאת בשנים האחרונות עולה שיעור הנשים הצעירות הלוקות בסרטן השד, למטה מגיל 40, מסיבות שאינן ברורות. נשים שאצלן קיימת היסטוריה של סרטן השד או השחלות, או נשים ממוצא אשכנזי או עיראקי בעלות מוטציות BRCA1 או BRCA2 נמצאות בסיכון הגבוה ביותר.

 

בנוסף קיימים גורמים נוספים העלולים להגביר את הסיכון למחלה, ובהם מי שלקתה בעבר בגידולים בשד, נשים הנוטלות גלולות הורמונליות לגיל המעבר מעל 10 שנים, נשים שלא ילדו מעולם או שילדו בגיל מבוגר, נשים שלא הניקו ונשים שקיבלו מחזור חודשי לפני גיל 11 או שנכנסו לגיל המעבר אחרי גיל 55.

 

"יש אלפי סוגי סרטן שד", מסביר ד"ר קורץ, "אבל היום אנחנו מדברים על כמה סוגים עיקריים – האחד הוא תלוי הורמונים, שבו קיים סוג A אלים פחות וסוג B אלים יותר". זה מהווה 15% מהמקרים. בסוג זה שיעור הריפוי מגיע ל־95%.

 

ב־10% מהמקרים קיים סוג הקרוי Triple Negative שאינו הורמונלי. הוא נחשב לאלים ביותר עם הסיכון הגבוה ביותר לשלוח גרורות. במרבית המקרים הוא קשור למוטציה בגן הקרויה BRCA1. מוטציה אחרת הקרויה BRCA2 היא בעלת אפיונים אלימים פחות.

 

תוכנית סקירת הממוגרפיה המתבצעת בישראל אצל נשים מגיל 50 ומעלה, אחת לשנתיים, הביאה לעלייה בשיעור האבחון המוקדם. יחד עם המודעות הגוברת למחלה ולאבחון העצמי, עולים סיכויי הריפוי לכ־90% ומעלה. עם זאת, מחקרים אחדים שהתפרסמו בשנים האחרונות, גורסים שבדיקות הממוגרפיה הביאו לשיעור גבוה של אבחונים שגויים ולביופסיות מיותרות. "ממוגרפיה היא לא בדיקה מושלמת" אומר ד"ר קורץ, "אבל היא בהחלט מאפשרת גילוי מוקדם. אנחנו לא מתבססים בלעדית על הממוגרפיה, ומבצעים לפי הצורך גם אולטרסאונד ובחלק מהנשים גם MRI. לא כל הנשים נשלחות לביצוע ביופסיה, ולממוגרפיה יש תרומה חשובה באבחון המוקדם. עם זאת אני משוכנע שבשנים הבאות נמצא עוד כלים שישפרו את האבחון ויהפכו אותו למדויק הרבה יותר".

 

אישה שאצלה נמצא גוש חשוד, מופנית על ידי רופא המשפחה למרכז שד המצוי בכל בית חולים ובחלק מקופות החולים. הצוות הרב מקצועי מחליט על פי ממצאי הממוגרפיה האם יש צורך בהדמיה נוספת, או לבצע ביופסיה שבה נלקחת דגימה מהגוש ומועברת למעבדה פתולוגית לצורך אבחון סוג הגידול. חלק מהביופסיות מתבצעות באמצעות מחט עדינה, אחרות מתבצעות באמצעות מחט עבה בהנחיית אולטרסאונד, או ממוגרפיה. במקרים נדירים מתבצעת ביופסיה בניתוח בהרדמה כללית או מקומית.

 

 

שלבי המחלה: מגידול לא חודרני ועד לגרורות

 

לאחר קבלת תשובת הביופסיה, לרוב בתוך כשבועיים, מבצעים הרופאים דירוג של שלבי המחלה המתבססים על אפיון תאי הגידול, מעורבות קשרי לימפה או גרורות מרוחקות. באמצעות דירוג זה ניתן לתכנן את הטיפול ולהעריך את הסיכון לחזרת הגידול:

 

שלב 0 – זהו גידול לא חודרני המוגבל על ידי קרום דק בשם קרצינומה מקומית (קרצינומה אינסיטו). גידול זה לא שולח גרורות וגם לא מערב בלוטות לימפה.

 

שלב 1 – גידול סרטני שקוטרו עד 2 ס"מ, שפלש לרקמת השד אך לא התפשט לבלוטות לימפה או מחוץ לשד. שלב זה נקרא גם גידול חודרני או פולשני.

 

שלב 2 – כולל מספר סוגי גידולים, בקוטר עד 2 ס"מ או אף מעל 5 ס"מ, המערב או שאינו מערב בלוטות לימפה.

 

שלב 3 – גידול חודרני שמערב בלוטות לימפה. שלב זה מחולק לתתי קבוצות על פי מעורבות בלוטות הלימפה וריחוקן מהגידול.

 

שלב 4 – גידולים סרטניים בשד ששלחו גרורות לאיברים אחרים בגוף כמו ריאות, כבד, עצמות או מוח.

 

לאחר אפיון הגידול, משודכת לכל חולת סרטן "אחות מתאמת שד", המלווה את החולה לאורך התהליך, מדריכה, מסבירה ותומכת במהלך הטיפולים, השיקום והמעקב. זאת בנוסף לביקורים וטיפולים אצל הרופא האונקולוג המומחה.

 

"כאשר הגידול הוא מקומי מתבצע הליך כירורגי שבו מוסר הגידול כששוליו נקיים, כלומר הוא הוסר בשלמותו", מסביר ד"ר קורץ. "לאחר הסרת הגידול, אנחנו ממשיכים בטיפול קרינה שהוכח כמונע את חזרת הגידול. במקרה שבו התפשט הגידול לבלוטות הלימפה, מתבצעת הסרה של בלוטות הלימפה הנגועות. אם הגידול התפשט בשד לשטח גדול, מתבצעת כריתה מלאה של השד".

 

לאחר הוצאתו של הגידול מהשד, נשלחת הרקמה לבדיקות פתולוגיות, בהן נבחנים גודלו של הגוש, כמה בלוטות לימפה נגועות. בנוסף מתבצעות צביעות מיוחדות של הגידול, המאפשרות לכוון את מהלך הטיפול הנכון. כך למשל, מתבצעת צביעה לחלבון הקרוי HER2 כדי לקבוע האם טיפול תרופתי כמו הרצפטין יתאים.

 

כאשר הגידול מוצא מהשד, הרקמה נשלחת למכון הפתולוגי לבדיקות נוספות. הפתולוגית מסתכלת על הגידול במיקרוסקופ, קובעת את גודלו, ובודקת האם וכמה קשריות לימפה נגועות במחלה. בנוסף, היא מבצעת צביעות מיוחדות של תאי הגידול, היכולות לכוון את האונקולוגית לגבי מהלך הטיפול בהמשך. על כל גידול שהוצא מהשד נעשית צביעה לרצפטורים לאסטרוגן ולפרוגסטרון, הקובעת אם טיפול הורמונלי מתאים לחולה. בדיקות נוספות לאבחון מולקולרי של הגידול, שאינן בסל התרופות, מאפשרות לבחון בו־זמנית מספר רב של גנים בגידול הסרטני, כך שמתבצע מיפוי הפרופיל המולקולרי שלו. מיפוי זה מאפשר להחליט האם יש צורך בטיפול כימותרפי נוסף או להימנע מטיפול כימותרפי.

 

"לאחר שאובחן גוש בשד, אם המחלה בשלב מוקדם עם גוש קטן, במיוחד בסוג התלוי בהורמונים, הטיפול הראשוני הוא כמעט תמיד ניתוח להוצאת הגוש, ולאחריו המשך טיפול בקרינה וטיפול מתאים לסוג. רוב הנשים עם הסוג ההורמונלי מקבלות טיפול אנטי הורמונלי וכימותרפיה רק במקרים ספציפיים. הטיפול ניתן בכדורים אנטי הורמונליים. התרופה הוותיקה בקבוצה זו היא טמוקסיפן, תרופות חדשות יותר לנשים אחרי גיל המעבר, ממשפחת מעכבי ארומטאז (לדוגמה פמרה, ארומזין, ארימידקס או לטרוזול). פעמים רבות נותנים גם טמוקסיפן וגם מעכבי ארומטאז לפי מקרה ספציפי של האישה. טיפולים אלה ניתנים בצורת כדור ונלקחים למשך כמה שנים.

 

בגידולים סרטניים בעלי קולטן HER2 מטפלים באמצעות התרופה הביולוגית הרצפטין הנקשרת לקולטן וכך מונעת את התפתחות הגידול. תרופות ביולוגיות נוספות המשמשות לטיפול בגידול סרטני מסוג HER1 ו־HER21 כוללות לפטיניב, פרטוזומאב, טראסטוזומאב, קדסיילה ואחרות. אווסטין הוא בשורה חדשה המשפיע על כלי הדם המזינים את הגידול: מדובר בנוגדן המכוון נגד החלבון הטבעי VEGF הגורם לעיכוב התפתחות כלי הדם וכך הגידול הסרטני אינו מקבל את החומרים הדרושים לו בכדי לצמוח.

 

 

סימני אזהרה

 

ב־90% מן המקרים הסימן הראשון לסרטן הוא מישוש גוש בשד, אולם ישנם סימנים אחרים אשר להם יש לשים לב. יש לחפש אחר שינויים במבנה השד, ובמיוחד אחר גושים, או תופעות אחרות, שלא הורגשו או נראו קודם לכן:

 

בשד

 

שינוי בצורה או בגודל.

 

ורידים מורחבים או בולטים.

 

גוש.

 

שקע או בליטה בעור.

 

גירוד עקשני שאינו חולף.

 

אי־נוחות או כאבים (תופעה שאינה סימן שכיח).

 

בפטמה

 

הפרשה דמית או שקופה.

 

פריחה על הפטמה או מסביב לה.

 

פטמה ששקעה פנימה לאחרונה.

 

גוש.

 

בזרוע

 

נפיחות בזרוע העליונה.

 

נפיחות בבית השחי.

 

כ־70% מהגידולים מופיעים בחלק החיצוני העליון של השד, הכולל גם את אזור בית השחי, אך כמובן שיש לבדוק ביסודיות את כל אזור השד.

 

ynetmail@gmail.com

 

 

הכותב הוא מומחה לרפואת ילדים

 

וכתב הבריאות של ynet.