התאונה אירעה בספטמבר 2011. העובד (26) יצא מהמטבח לצורך מילוי בר הסלטים ובדרכו נפלו עליו חלקי מתכת שפצעו אותו בידו הימנית. בהמשך התברר שהוא סבל מקרע בגיד שבעטיו נאלץ לעבור ניתוח, ולאחר מכן לטיפולי פיזיותרפיה ולמשככי כאבים. לטענתו, כתוצאה מהתאונה הוא נותר מוגבל בידו והתקשה לשוב לתפקידו הקודם.
בתביעה שהגיש ב-2014 נגד המעסיקה ונגד חברת הביטוח הפניקס הוא טען שבעלת המסעדה התרשלה בשמירה על בטיחות העובדים ויתר באי המקום, בכך שבחרה לבצע את העבודות בשעות הפעילות, כשהמקום הומה אדם, ולא נקטה אמצעי זהירות לשמירה על ביטחונם.
בעלת המסעדה טענה להגנתה שהזהירה את העובדים לא לצאת לאזור העבודות ואף הציבה כיסא כדי למנוע את הגישה לאזור, אלא שהתובע יצא לשם חרף האזהרות ועל כן יש לו אשם תורם משמעותי בקרות התאונה.
לכך השיב התובע כי מילוי בר הסלטים הוא חלק מתפקידו ואיש לא הנחה אותו שלא לבצע את תפקידו או לבצעו באופן אחר עקב העבודות במקום.
ואכן השופט ישי קורן קיבל את התביעה וקבע כי המעסיקה אחראית לתאונה ללא כל אשם תורם מצד התובע, משום שהפרה את חובתה "לדאוג לסביבת עבודה בטוחה" ו"לא נקטה אמצעי בטיחות מינימליים מתבקשים".
השופט נתן אמון מלא בגרסת התובע שלפיה איש לא הזהיר אותו מפני העבודות שמתבצעות במסעדה. לעומת זאת, הוא התרשם לשלילה מגרסתה של בעלת המסעדה וכתב כי עדותה "מתפתחת ומלאת סתירות".
כך למשל, בתחילה היא העידה שהציבה "כיסא" בודד לחסום את הגישה לאזור העבודות, אך בהמשך טענה כי הוצבו "כיסאות", ולבסוף חזרה בה ואמרה כי לא הוצבו כיסאות כלל. כמו כן, בתחילה העידה שהזהירה בעצמה את העובדים והלקוחות ובהמשך טענה שביקשה מבנה שיזהיר אותם.
השופט קורן קבע בנוסף שאין כל הצדקה להטיל על התובע אחריות כלשהי לנזק. גם משום שהוא נפצע תוך ביצוע עבודתו השגרתית וגם משום שמדובר במסעדה קטנה וצפופה, מה שאילץ אותו לעבור בעל כורחו באזור התיקונים הסמוך לדלת המטבח.