איינשטיין התגלה באמצע שנות ה-70, בזמן שלמד תקשורת בלונדון והעביר לגדעון הוד בקול ישראל מבזקים על משחקי הכדורגל בליגה האנגלית. מאוחר יותר אף העביר בקולו את המבזקים. הוד פנה אז לנחמיה בן אברהם והסב את תשומת ליבו לכישרון של איינשטיין. בן אברהם, שהיה עד אותה עת גדול שדרני הספורט בישראל, אמר: "כן, יש לבחור משהו. אם הוא יחזור ארצה, צריכים להכניס אותו אלינו".
היותו עיתונאי חוקר זיכתה אותו במוניטין אדיר, בעיקר העובדה שלא ויתר ועמד על קוצו של יוד בכל הקשור לדיוק ואמינות. יצא לי להיות עם מאיר במספר מקרים כששידר את משחקי הכדורגל של נבחרת ישראל ומכבי ת"א. יחד עם אבי רצון, שהיה פרשנו וחברו הטוב, הוכיח איינשטיין לכל הסובבים אותו עד כמה הוא מקצוען. הוא היה בודק ומקפיד על הגייה נכונה של שחקני נבחרות יריבות, היה מוצא נקודות מעניינות כדי להעשיר את השידור.
לימים, כשקיבל טור במדור הספורט של "ידיעות אחרונות", ביקש להביע את דעותיו החל מענפים זוטרים וכלה בכדורגל, ענף אותו אהב יותר מכל. איינשטיין שימש גם כמגיש תוכניות אקטואליה וכלכלה. גם בתחומים אלה ידע להפגין ידע רב. מאיר אהב לעזור בסתר. הוא דאג לשמור על פרטיותו וכאשר החריף מצבו ניסיתי לעודדו ולשאול אם זקוק לעזרה. תשובתו היתה תמיד: "לא תודה, מוישל'ה".
מאיר איינשטיין הלך לעולמו כשהוא עדיין צעיר. עם לכתו הספורט הישראלי איבד שדר ועיתונאי מהמעולים ביותר.