התגרש כי תקף את נכדת אשתו - וסירב לשלם

גבר המרצה מאסר ביקש מבית הדין הרבני לפטור אותו מהתחייבותו בהסכם ממון, בטענה שאשתו יזמה את הפרידה. הוא נדחה, וישלם לה 300 אלף שקל

עו"ד שמואל גרוס פורסם: 27.03.17, 23:09

בית הדין הרבני בנתניה קבע לאחרונה שגבר שהתגרש לאחר שהורשע בתקיפה מינית של נכדת אשתו השנייה, ייאלץ לשלם לה 300 אלף שקל כפי שהתחייב בהסכם הממון ביניהם. הדיין אריה אוריאל דחה את דרישת הגבר לפטור אותו מהפיצוי בנימוק שהאישה היא זאת שיזמה את הפרידה, וקבע שאי אפשר היה לצפות שתישאר עם בעל שתקף את נכדתה.

 

עדכון: ב-20 ביולי 2017 ניתנה החלטה במסגרת ערעור שהגיש הבעל לבית הדין הגדול שאישרה פשרה בין הצדדים, ולפיה הוא יהיה פטור מתשלום הפיצוי בכפוף לכך שהדירה כולה תעבור לידי האישה.

 

בני הזוג, שעבור שניהם היו אלה נישואים שניים, התחתנו באוקטובר 2013. זמן מה לאחר מכן הורשע הגבר בביצוע עבירות מין בנכדתה של האישה ומאז הוא מרצה מאסר. ימים ספורים לאחר מעצרו הגיש הבעל לבית הדין הרבני תביעת גירושים וכרך אליה את ענייני הרכוש.

 

בדיון עלה שהצדדים חתמו על הסכם ממון שקבע שבמקרה של פרידה ישלם הבעל לאישה 300 אלף שקל. אלא שהוא טען שהסעיף לא חל מכיוון שהאישה היא שהחליטה לסיים את הנישואים בצעד חד-צדדי, ובהסכם נקבע שהפיצוי יינתן רק במקרה של פרידה מרצון. הוא ביסס את טענתו על כך שמיד לאחר שהתעוררו החשדות נגדו פנתה האישה לעורך דין למטרת גירושים.

 

האישה הכחישה שיזמה את הפרידה וטענה שניסתה לתמוך בבעלה במהלך המעצר, ודווקא הוא החליט לפתוח בהליכי הגירושים. אבל על רקע מעשיו היא דרשה כעת בנוסף גם פיצויי גירושים של מיליון שקל וכן 75% מהדירה המשותפת.

 

הרב אריה אוריאל דחה את פרשנות הבעל וכתב שבהסכם מצוין במפורש שכותרות הסעיפים לא ישמשו לפרשנות. לדבריו, אף שאין חיוב כתובה על הצדדים מאחר שנישאו אזרחית, הבעל חייב את עצמו בהסכם וניתן לגזור במקרה זה גזירה שווה מההלכות הנוגעות לכתובה.

 

הוא ציין שאמנם במקרים שבהם האישה גרמה לגירושים או יזמה אותם היא מפסידה את כתובתה, אך כשהסיבה לפירוד היא הבעל ו"מעשיו הגרועים" מובן שהאישה זכאית לכתובה.

 

"וכי תוכל אישה להישאר במחיצת בעל שתקף את נכדתה?", שאל הדיין והוסיף שבנסיבות אלה הבעל צריך לשלם לה את שהתחייב בהסכם הממון.

 

עם זאת, תביעת האישה לפיצויי גירושין נדחתה. הדיין אוריאל הסביר שהחיוב הכספי שבהסכם הממון כולל את פיצויי הגירושים. הוא הוסיף שאמנם בעבר חייבו בתי הדין הרבניים את הבעל בפיצויי גירושין במקרים מסוימים, אך מאז חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג אין עוד צורך לפסוק פיצויי גירושים מכיוון שהסכומים שמקבלת האישה מכוח החוק מחליפים את הפיצויים שנפסקו בעבר מכוח ההלכה.

 

תביעת האישה לחלוקה לא שוויונית של הדירה המשותפת נדחתה גם כן. הדיין הסביר שכשם ש"אישה מורדת" שמעשיה גרועים לא מפסידה את הרכוש שצברה במהלך הנישואים, כך גם אין לפגוע בזכויותיו הרכושיות של הבעל, על אף מעשיו. בסיכומו של דבר חויב הבעל לשלם לאישה 300 אלף שקל. הרבנים שלמה שפירא ואברהם מייזלס הצטרפו לפסק הדין.