אלפא נכנסת לבוץ, כדי לצאת ממנו

אחרי שהמכירות השנתיות שלה התדרדרו למה שב־מ־וו ואאודי מייצרות בשבועיים, החליטו גם האיטלקים להיכנס לבריכת המזומנים של שוק הג'יפונים • היה שווה לחכות. נהיגה ראשונה אלפא רומיאו סטלביו

ואז הגיע הטלפון מהעורך - רוצה לנסוע להשקה של מכונית? אמנם יש לזה ארבעה גלגלים ולא שניים, אבל מדובר במכונית איטלקית, באלפא רומיאו, ובהזדמנות להגיע לסטלביו.

 

איל פאסו די סטלביו.

 

השם הזה יצליח לשכנע כל אחד שהוא חובב נהיגה (או רכיבה) לעשות דברים שיתחרט עליהם בבוקר שאחרי - מעבר ההרים הכי גבוה באיטליה בגובה של 2,758 מטר, בדולמיטים, מטר משוויץ, מהכבישים האייקונים האלו שנבחרים בתחרויות שאין באמת כמו "עשרת כבישי הנהיגה המשובחים ביקום", זה שמככב ברשימות האלו שממציאים בכל פעם בדסק הרכב כשנגמר על מה לכתוב, מה שאירע קרה גם לטופ גיר שהכתירו אותו בכביש הטוב בעולם בווידאו שבו ג'רמי קלרקסון צורח, אלא מה, בעוד עיקול - ויש שם הרבה כאלו: 20 קילומטרים שכוללים יותר מ־75 פניות פרסה, משהו שהוא מסוג הדברים שצריך להספיק עד גיל שקר-כלשהו, והנה אני עומד להגשים חלום.

 

זו לפחות היתה התוכנית, אבל רגע.

נסענו משום שאלפא רומיאו משיקה ממש באזור הזה מכונית שנקראת – הפתעה הפתעה – סטלביו. החברה האיטלקית ששמה נודע כמכונית ספורטיבית שניצחה אליפויות ומרוצים, דווקא היא מייצרת בפעם הראשונה ביותר ממאה שנות קיומה, וסילחו לי על המילה, ג'יפון.

 

אני נזהר משום שיש אנשים שלוקחים את זה קשה - אלפיסטים מכורים תלשו את מה שנשאר משערות ראשם, טהרני רכב אמרו אשר יגורנו בה ואני אומר להם - גט א לייף. כי הרי יש משהו קצת אינפנטלי באנשים שלוקחים ללב החלטות עסקיות של חברה מסחרית, אבל, מאידך בלי הילדותיות הזו לא היינו נותנים תכונות ונשמה של אופי למכונות, יוצרים לעצמנו דימויים ומאמינים בהם, למעשה בלי כל זה, לא היינו יכולים לאהוב מכוניות.

 

באלפא לקחו את הג'וליה, מכונית המנהלים הספורטיבית הנאה שלהם, עיגלו זנב, הגביהו קצת ויצרו את הסטלביו, אם תרצו האחות כפולת ההנעה בגרסת הסטיישן של הג'וליה, וזו הסיבה גם שלג'וליה לא תהיה סטיישן, כי הנה, יש, ועם תא מטען בנפח נאה של 525 ליטר.

 

הסטלביו הוא מכונית נאה, יותר במציאות מאשר בתמונות ויותר בלבן, אדום או שחור, אבל "ג'יפון"? אמנם הגלגלים גדולים יותר ומגיעים ב־20 אינץ' (יש גם 18" ואפילו 17" בדגמים פשוטים יותר), תנוחת הישיבה גבוהה קצת יותר ויש כמובן הנעה כפולה שנקראת כאן Q4, כזו שהאתגר המקסימלי שלה יהיה טיפוס מדרכה, לא גבוהה מידי, ליד בית הקפה החביב עליכם. וזה בסדר! הרי ממילא רוב הכלים האופנתיים האלו לא באמת מיועדים לשטח. למעשה – אם צריך להזכיר – ברוב המקרים אפילו אין להם הנעה כפולה ואכן גם הסטלביו ינפק דגם פשוט אחד, רק עם הנעה אחורית בלבד.

 

אז ג'יפון, קרוסאובר, SUV, או סטיישן גבוהה, מה זה משנה, זו אלפא רומיאו ודואגים שתדע את זה מיד. החזית האגרסיבית עם כונסי האוויר, פנסי עיני החתול עם גבות שהן שרשרת פנסי לד, והכי חשוב - אותו מחשוף אלפאי משולש בחזית ובמרכזו הלוגו האהוב עם הצלב והנחש המתפתל. הבעיה היא שהנחש בלוגו אוכל כופר מוסלמי, אבל זה סמליל מימי מסעות הצלב בתקופה שבה הנוצרים החזיקו בתואר של הדת שהתחרפנה, ואתם לא באמת רוצים שנכנס לזה עכשיו. בכל מקרה, כלל אצבע: מכונית שיש לה בעל חיים בסמל היא מכונית שאוהבים - מהשור הזועם בלמבורגיני ועד הסוס הצוהל של פרארי.

 

כפי שאומרות הסיסמאות של אנשי הפרסום הסטלביו מתגאה בעיצוב איטלקי ואני מנסה להבין מה זה בעצם מהמעצב הראשי, מיסטר מקלאוס בוסה (Busse). אכן, הוא גרמני, ועוד אחד שלמד עיצוב באנגליה, עבד שנים בשביל מרצדס ואחר כך עבר לעצב מכוניות כוחניות לאמריקאים.

 

קצת מפתיע – אני מנסה לתמרן – לראות דווקא אדם כמוך בתפקיד של מעצב מכונית שמתגאַה באיטלקיות שלה. "תראה", הוא עונה בנימוס לעיתונאי החצוף, "אתה לא חייב להיות איטלקי בשביל לאהוב, להעריך, או ליצור עיצוב כזה".

 

אז איך בעצם אפשר להגדיר את ההבדל בין עיצוב איטלקי לגרמני, למשל? "אם אתה מעביר יד על מכונית של אלפא רומיאו, אתה ממש יכול להרגיש בכפות הידיים את הזרימה. במכונית גרמנית – יש לפעמים מקומות חדים כל כך שאפשר להיפצע בהם. וחוץ מזה" – אומר המעצב – "אספרסו איטלקי עשוי מקפה אתיופי, קולמביאני ופרואני, החוכמה היא לקחת את הדברים האלו שיש לכולם – ולעשות את זה בדרך האיטלקית". מה שצריך להוכיח.

 

נוף שקשה לנצח

עוד לפני כן מבזק – זה חזק ממני – ובכן, זמנים קשים באלפיון העליון. ההתחממות הגלובלית, למרות שדונלד טראמפ אומר שאין דבר כזה, גורמת לכך שיש פחות שלג. אנחנו באמצע החורף באלפיים של סנט מוריץ' וכבר שבועיים שלא ירד כאן מהלבן לבן הזה, ומשום שלא מספיק קר בוטל מרוץ הסוסים באגם המפורסם של עיירת הכסף הישן, מחשש שהסוסים יסדקו את הקרח ויטבעו על רוכביהם. אבל אנחנו מה אכפת לנו, אנחנו יוצאים לבלות עם הסטלביו בהרים, והרי שוויץ המושלגים הם סוג של קלישאה של נסיעה בתוך עטיפות שוקולד ישנות מהילדות, נוף שקשה לנצח.

 

עיצוב הפנים כולל את אותן מנהרות לשעונים שמופנות לנהג, ההגה קטום בחלקו התחתון ועליו כפתור ההנעה המדליק ואיכות החומרים היא של עור ועץ משובחים אבל כנהוג היום – מעט חמורת סבר, אפילו הלוגו המפורסם באפור בלבד. הייתי שמח לקצת יותר צבע ושמחת חיים איטלקית.

 

תיבת ההילוכים היא של ZF, עם שמונה יחסי העברה, שקיבלו את השינויים הממוחשבים שביקשו האיטלקים, כמו כל מוצר חוץ שהורכב במכונית. ההעברה חלקה ומהירה ואם תתעקשו לעשות את זה ידני אזי מאחורי ההגה יש דוושות הילוכים מאלומניום שנחמד לגלות שהן גדולות מאוד וקבועות – וכך אם יצאת מסיבוב ואתה מבקש להוריד הילוך – קל מאוד למצוא את הדוושה הנכונה.

 

נחמד לנסות לאתגר את המכונית בכבישים החלקלקים של האלפים, המשקל מתחלק בדיוק בין הגלגלים הקדמיים לאחוריים, ההתנהגות מאוד ניטרלית – שזו מילה אחרת לכך שקשה להוציא אותה משיווי משקל, ההגה לא חד כמו במכונית ספורט טהורה יותר אבל נעים ומדויק דיו לשימוש, וכשנכנסים לסיבוב במהירות גבוהה זווית הגלגול נמוכה מאוד, אין את רכרוכיות העיקולים שיש למכוניות גבוהות יותר. הנהג הסביר יתקשה לדעת מתי נכנסת לפעולה גם ההנעה הקדמית והופכת את הסטלביו לארבע על ארבע. גם אין כפתור כזה, הנעה כפולה היא ענין בין האלפא למחשבים שלה.

 

לסטלביו אותו בסיס גלגלים כמו לג'וליה, ולמרבה ההפתעה משקל נמוך בכמה קילוגרמים. בשילדה יש הרבה אלומניום וגם סיבי פחם, ואפשר לומר שהסטלביו יודעת להתנהג באופן ספורטיבי ממש כמו אחותה הנמוכה יותר. יחס כוח סוס משקל בגרסת הבנזין הוא מהטובים בקטגוריה, כל סוס סוחב שישה קילוגרם, ואכן העדפתי את גרסאת הבנזין חובבת הסל"ד והסוסים, אחרים ירצו במומנט הכוחני של הדיזל. בין הרים ובין שלגים אנחנו טסים לנו עד שהבנו שיש בעיה קטנה - אחרי כל הבילד אפ הסתבר שבגלל השלגים והקרח מעבר הסטלביו סגור בחורף! "אבל תגיעו ממש קרוב" ניסתה לנחם ללא הצלחה הבחורה הנחמדה מאלפא. החלום ושיברו.

 

אז נסכם

רק מלהסתכל על פניהם של אנשי אלפא אפשר להבין עד כמה המכונית הזו משמעותית להם, הכי חשובה מזה שנים. לכן השיקו אותה בתערוכת לוס אנגלס בארצות הברית בנובמבר האחרון, לכן הם מגייסים עוד ועוד דילרים ומתכוונים למכור את המכונית ב-60 ארצות. הם מנסים להכניס רוח צעירה ורעננה, ומתגאים בכך שמתוך 1,000 מהנדסים שעבדו על הסטלביו, 250 מהם בני פחות משלושים. הסטלביו נכנסת באיחור בעייתי לבריכת המזומנים שנקראת SUV, אבל אלפא צמאה לכסף ואם זה מה שהשוק רוצה – זה מה שהוא יקבל, החברה שיצרה בשנה האחרונה 66,155 מכוניות - שזה מה שיונדאי עושה בפחות משבוע, מקווה להגיע לנתון שאפתני של 400 אלף כלים בתוך שנתיים, לכן בעתיד הקרוב היא תייצר גם גרסאות סטלביו קטנה יותר וגדולה יותר.

 

העניין הוא לשמור על ה"אלפאיות", ונדמה שהפרשנות האיטלקית ל"ג'יפון" עובדת כאן יפה, ומעוררת סקרנות גם באיטליה שם הוזמנו 6,000 נסיעות מבחן בסופשבוע אחד, אלינו היא תגיע בחודשים הקרובים. אז למרות שאלפא היא היום חלק מתאגיד ענק שמייצר גם את ג'יפ ואת קרייזלר, ולמרות שבעולם תאגידי משוכלל זה קצת אינפטילי להיות נאיבי - אם אתה אוהב מכוניות קשה שלא לאהוב את אלפא ולהחזיק לה אצבעות.

 

אפילו שלא הגענו לסטלביו.

 

 

תעודת זהות

מנועים: 1,995 סמ"ק, טורבו בנזין, 280 כ"ס ב־5,250 סל"ד, 41 קג"מ ב־2,250 סל"ד (בהמשך גם בגרסת 200 כ"ס). או 2,143 סמ"ק, טורבו דיזל, 210 כ"ס ב־3,750 סל"ד (בעתיד גם בגרסת 180 כ"ס).

 

תיבת הילוכים: אוט', 8 הילוכים, העברת הילוכים מההגה. הנעה כפולה

 

ביצועים (יצרן): בנזין – 5.7 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש, 230 קמ"ש מהירות מרבית, 11.2 ק"מ לליטר במשולב. דיזל – 6.6 שניות, 215 קמ"ש, 18.2 קמ"ל.

 

זיהום אוויר: 127-161 גרם CO2 לק"מ, טרם נקבעו קבוצות הזיהום הישראליות

 

בטיחות: 6 כריות אוויר, טרם נבחן במבחן הריסוק האירופי

 

דירוג בטיחות: טרם נקבע

 

אחריות: שנתיים או 100 אלף שקל

 

מחיר משוער: מ־450 אלף ש' לגרסת ההשקה 280 כ"ס ממאי, מ־320 אלף ש' ל־200 כ"ס