ואם יש צדק, יופע מיד!

רסמיה עודה, שהטמינה בעבר מטעני נפץ בירושלים, מוכרת לאחרונה כפנים של תנועת מחאת הנשים. איך הפכה לאורחת כבוד בכנס יהודי וכיצד זה הוביל לשלילת האזרחות שלה?

רסמיה עודה נולדה בירדן והתאזרחה בארה”ב לפני למעלה מעשור. עודה התפרסמה בשנים האחרונות כפעילה קהילתית בשיקגו ולאחרונה נודעה כאחת ממובילות תנועת מחאת הנשים יחד עם לינדה צרצור, מנכ”לית האגודה הערבית-אמריקאית של ניו יורק (זו אשר הכריזה בקול גדול כי “בלתי אפשרי להיות ציוני ופמיניסט בו זמנית”, אמירה שעוררה ביקורת רבה). בסוף החודש אמורה עודה להיות הדוברת המרכזית בכנס הארגון האנטי-ישראלי JEWISH VOICE FOR PEACE - JVP - בשיקגו, ארגון אשר ידוע לשמצה בתמיכתו הפעילה בחרם נגד ישראל. אגב, יחד איתה על הבמה בכנס אמורה לדבר גם לינדה צרצור הנ"ל. בכדי להבין את מהותו השלילית של הארגון, די אם נספר כי לפני כשנתיים יזם חבר JVP את הבאתו של דובר פלסטיני לבית ספר יסודי באית’קה שבניו יורק, אדם הטוען בריש גלי כי ישראל “רוצחת ילדים בפלסטין בכדי לסחור באיבריהם בשוק השחור” ואף הביע בפני התלמידים את רצונו לגייסם “כלוחמי חופש” למען פלסטין.

 

עודה אינה רק פעילה חברתית. בצעירותה הייתה עודה חברה בארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין ובשנת 1969 היא אף הטמינה מטעני חבלה בסניף שופרסל בירושלים, אשר הביאו למותם של שני סטודנטים ישראלים (ליאון קנר ואדוארד יופה ז”ל) ולפציעתם של רבים אחרים. היא הורשעה בבית דין צבאי ישראלי ונשלחה למאסר עולם, אולם שוחררה בעסקת שחרור מחבלים בשנת 1980 והיגרה לארה”ב במחצית שנות התשעים.

 

 

העובדה שארגון המתקרא “יהודי” מעז לארח טרוריסטית מורשעת ברצח יהודים בישראל - על שום היותם יהודים - הינה מזעזעת כשלעצמה ומרמזת על אובדן עשתונות ערכי ומוסרי חמור. יחד עם זאת, היה גם ברור שלא ניתן יהיה לעמוד מן הצד ולצקצק בלשון כאשר עוול שכזה מוצג לראווה ואין פוצה פה ומצפצף. לפיכך, חברינו בסניף STANDWITHUS שיקגו הרימו קול זעקה ויצאו בביקורת חזיתית כנגד JVP על בחירתם בעודה. יתירה מזאת, הם אף פנו למלון ההיאט המארח את כנס JVP וביקשו לקיים טקס אזכרה קצר לזכרם של הנרצחים בפיגוע אותו ביצעה עודה. המלון, מצידו, טען כי לשם קיום האזכרה עליו לבקש רשות ממארגני הכנס, ואילו ה-JVP - כצפוי - סירבו לתת את הסכמתם לקיום האזכרה.

 

צרצור, שותפתה של רסמיה.

 

לא ברור כרגע אם עודה תדבר בכנס אם לאו, אולם הרעש התקשורתי סביבה האיר עובדה חשובה אודותיה: כשהגישה את בקשתה להתאזרח בארה”ב, היא נשאלה האם היא “נעצרה או הורשעה אי פעם בפשע”. היא השיבה בשלילה על השאלה. היא נאלצה לחתום על עסקת טיעון עם הרשויות בארה”ב במסגרתה היא לא תיכלא בעבור הטעיית הרשויות בגין עברה ומעורבותה בטרור, אולם אזרחותה תישלל ממנה והיא תגורש מארה”ב. בסופו של דבר, פעילות נמרצת ועירנות הביאו לתוצאה החשובה – וזהו הלקח: לא די לעמוד מן הצד. יש לעמוד איתן ולפעול כנגד עוולות, כדרך היחידה להביא לתיקונן, ובזאת אנו עוסקים יום יום.

 

בשירו המפורסם “על השחיטה” כותב המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק: “ואם יש צדק, יופע מיד!”

 

נדיר בחיינו כי הצדק מופיע “מייד”, אולם בנחישות ובאמונה יכולים אנו - בכוחותינו ובידינו - להביא להופעתו של הצדק בכלל.