מסע השורשים של מאור זגורי במרוקו

במשך כל חייו חלם סבא שלי, אלברט זגורי, על דבר אחד בלבד: לחזור לעיר הולדתו במרוקו ולהשתטח על קבר אביו. את החלום הזה, שנבצר ממנו לממש, ניסיתי אני להגשים, 32 שנים מאוחר מדי. לקחתי איתי את אבא שלי - שמעולם לא היה שם - ויחד עם אב זוגתי יצחק אמסלם והדוֹד–מדריך שמעון - המראנו למסע שורשים מטלטל בארץ אבותינו. הכתבה המלאה - מחר ב"ידיעות אחרונות"

בעקבות שבט זגורי האבוד, חלק א':

 

בט"ו לחודש אב שנת 1985 יצאו סבי וסבתי לטיול מהעבודה, מה שבארצנו כינו באירוניה: "בית הבראה". סבא שלי, אלברט זגורי - שדיבר שש שפות ועלה ממרוקו בחליפת ארבעה חלקים - הועסק בהתאם למוצאו במפעל שמייצר אסלות וכיורים בבאר־שבע.

 

באותו קיץ, כמו בכל קיץ, המפעל צ'יפר את פועליו ונשותיהם בחופשה שנתית ברמת הגולן, ובבוקר יציאתם לטיול ביקשה סבתי מאבא שלי שיסיע אותם למגרש האוטובוסים. כשהגיעו לשם נשא אבי הטוב את מזוודת הוריו והעמיסה באקראיות לתא

המטען של אוטובוס מספר 3. אחר נשק לאמו, חיבק את אביו ונסע לדרכו, בלי לדעת שזו תהא הפעם האחרונה שיפגוש אותו.

 

סבי וסבתי כבר התיישבו במקומותיהם כשבורא עולם החליט לשלוח אליהם מדריך ששיבש את גורלם והורה להם לעבור לאוטובוס מספר 1. נטלו שניהם בצייתנות את מזוודתם, שלעולם לא תיפרק, עלו על האוטובוס הראשון ויצאו צפונה לכיוון מעיינות המרפא של חמת גדר. שני האוטובוסים האחרים התעכבו מאוד ביציאה מבאר־שבע, נאלצו לוותר על הביקור במעיינות ונסעו ישירות אל בית המלון. מכּתוב.

 

הכתבה המלאה - מחר בגיליון הכפול והחגיגי של מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"