מה שווה התאגיד?

משבר התאגיד אמנם נפתר, כשאת המחיר משלמים מאות עובדים שיפוטרו כעת, אבל כבר עכשיו ברור: נתניהו ימשיך לחפש אחר עילות שונות ומשונות כדי להביא לבחירות מוקדמות

רק בצהריים, לאחר חמש פגישות, הסתיימה הפארסה שהתרחשה לנגד עינינו במשך שבועות וכונתה משבר תאגיד. מדינה עם כל כך הרבה עניינים דחופים, והשאלה שנותרה גם בסופה של הטלנובלה הזו היא מה נתניהו רוצה. האם הוא באמת חתר לבחירות, וכל מה שרצה זה להחליש את כחלון בדרך ולהפוך אותו למתמודד לא לגיטימי, או שהוא הבין בסוף את מה שניסו בליכוד ובמפלגות הקואליציה להבהיר לו שוב שוב: שלא יתנו יד לבחירות עכשיו ולכן עדיף לו לצאת מהסיפור הזה עם כמה שיותר הישגים.

 

והוא יצא עם הישגים. לא משנה מה נשמע במסיבות העיתונאים או אילו פרשנויות יהיו על מי ניצח ומי הפסיד, כבר עכשיו ברור כי גורלו של תאגיד השידור הציבורי הוא עגום. נכון, הוא אמנם ייפתח, ואפילו כמעט בתאריך המקורי שכחלון ייעד לו, אבל אוי לפתיחה שכזו. מרבית העיתונאים שגויסו בכזה להט למערכת החדשות שכבר לא תקום יפוטרו יילכו הביתה. במקומם נקבל את כל אנשי רשות השידור, שחייבים את שימור מקום עבודתם לזוג המלכותי.

אז מה קיבלנו עכשיו? התאגיד החדש הוא בעצם מסעדה בשרית שמגישה רק קינוחים. ההישג המרכזי של כחלון, כך נראה, חוץ מאי פריצה של מסגרת התקציב, הוא הקפאה של חוק הפיקוח על התקשורת. הוא ייציין בוודאי את השארתם של אלדד קובלנץ וגיל עומר בתפקיד ראשי התאגיד, למרות שהוא עצמו כבר מזמן ויתר עליהם. אך ספק אם הם עצמם רואים בכך הישג, כשהלב של התאגיד, מחלקת החדשות, נעקר ממנו. כחלון בוודאי גם רואה כהישג את העובדה שהדירקטריון והמנכ"ל של מערכת החדשות ימונו על ידי ועדת איתור ובראשה שופט. אם זה אכן הישג נדע רק כשנראה מי נבחר לכהן באותה ועדה וכמה מהם אנשי שלומו של נתניהו.

 

גם אם נתניהו יציג את עצמו עכשיו כמנצח, גדול הוא לא ייצא מהסיפור הזה. עצוב עד מביך לראות במה מתעסק ראש הממשלה כבר שבועות רבים. לחשוב שהדבר המרכזי שמעניין אותו זה מי תגיש את מהדורת החדשות של התאגיד, או אם הכתב הכלכלי יהיה עודד שחר או שאול אמסטרדמסקי, זה פשוט עלוב.

 

הטור המלא של סימה קדמון מחר ב"מוסף לשבת" ובאפליקציית "ידיעות אחרונות"