בישראל יש יותר עורכי דין מגרגירי חול, ובכל זאת מעט מאוד סדרות ניסו למצוא תרגום עברי מוצלח ל"אובג'קשן". גם "כבודו", למרות שמה ואף שהגיבור הוא שופט, איננה דרמה משפטית של ממש. נו, מזל ש"הטובות לקרב" באמת מבריקה.
היצירה של שלמה משיח ורוני ניניו משתמשת בשדה המשפט כדי להדגים את הקלות שבה הצודק והמוסרי עלול להפוך לפלילי ומושחת. מעשה במיכה אלקובי (יורם חטב), שופט שלום כריזמטי מבאר־שבע, השב לביתו ומגלה שבנו שי (ארז עובד) לקח את האוטו, נהג ללא רישיון, פגע ברוכב אופנוע ונמלט מהזירה. האב כבר גמר אומר להסגירו למשטרה, עד שהוא מגלה כי הנפגע בתאונה הוא בן למשפחת פשע מוכרת — לציבור וגם לו אישית.
בנקודה זו אלקובי בוחר לחצות את הקווים. סדר פעולותיו מכאן והלאה אינו עולה בקנה אחד עם המערכת שאותה הוא מייצג. ככל שחולף הזמן הקונפליקט הזה הולך ומחריף וגם שואב לתוכו עוד ועוד גורמים נורמטיביים. למשל יעל (אלמה דישי), עורכת דין מתחילה שמעריצה את אלקובי, וחאלד (הישאם סולימאן), קצין צה"ל ממוצא בדואי ("הפנתר" מ"פאודה" במדים!), המקורב אליו ומתבקש לעזור לו.
לא מסובך להבין מדוע "כבודו" נמכרה להפקה בארה"ב עוד בשלב התסריט. יסודות הסיפור ריאליסטיים ומבוססים על התנגשויות עוצמתיות בין עולמות מנוגדים. אומנם הפיצוץ טרם הומחש במלואו, אך ניכר כי בהמשך תנוח דעתם של חובבי טלוויזיה מהזן האינטנסיבי.
יתרון נוסף של "כבודו" הוא התמקמותה בנגב. אחרי "זגורי אימפריה" שהתרחשה אף היא בבאר־שבע ו"מטומטמת", ששיקפה את היחסים המורכבים בין פריפריה ומרכז, גם משיח וניניו פותחים צוהר לדרום ולבעיות שמעסיקות אותו ולא עולות מספיק לדיון ציבורי. כמו כן, המפגש בין טכנולוגיית 4K שבה צולמה הסדרה ובין מרחבי המדבר מהווה פוטנציאל לחוויה ויזואלית לא שכיחה.
מנגד, כבר עתה ברור אילו נקודות תורפה יצטרכו להתחזק בגרסה האמריקאית: חטב לוחץ על דוושת הגז חזק מדי; דמות הבן נותנת פייט הגון ברמת הניג'וס לבת של ברודי מ"הומלנד"; ולפחות פרק ההשקה הכפול מעורר חשד שתפקידי הנשים לא נכתבו באותה תשומת לב כמו הגברים. עם זאת, אילנית בן יעקב מרשימה כרב־פקד חנית רופוס, וסצנת שיר הערש שהיא מזמרת דרך הטלפון הסלולרי היא רגע עדין ויפה.
בשורה התחתונה, נטל ההוכחה עדיין מוטל על כתפיה של "כבודו". פסק הדין שלה רחוק מלהיות חלוט.
איך יודעים שפסח בא? כשגופי השידור מנקים שולחן ובמקביל מתחילים לשלוף תכנים מאובקים מהבוידעם. אמש למשל שודרה בערוץ 10 "תתחתן איתי עכשיו", ת ז� כורת שגם הערוץ שמתהדר בלוח שידורים נטול ריאליטי לא מהסס לטבול בטראש מעת לעת. הפעם מדובר במסעה של אישה לארגון חתונת פתע בתוך שלושה ימים, בתקווה שבן זוגה לא יעשה בושות ויסרב. התוצאה כה מסורבלת ומשעממת, עד שברור מדוע מאז הצי־ לומים — אי שם ב־ 2015 — התוכנית לא ראתה מסך וגם לא צפויה לעשות זאת בעתיד. כמו כן, במעמד החופה הופיעה כתובית שהודיעה כי "טקס הנישואין האזרחי נעשה לצורך התוכנית. בארץ, נכון להיום, יהודים יכולים להינשא אך ורק בטקס יהודי־דתי על ידי רב". באמת תודה על התזכורת.