נשק יום הדין של אסד: מה עושה מתקפה כימית לגוף האדם

על פי הדיווחים, במתקפת הנשק הכימי בסוריה נהרגו לפחות 100 אנשים, ו-400 נוספים נפגעו. מהם סוגי הגזים שמשמשים נשק כימי, איך כל אחד מהם משפיע על הגוף ומהם סימני הפגיעה? המדריך המלא, בתקווה שלא נצטרך

ההתקפה הכימית ההמונית בסוריה, שגרמה למותם של לפחות מאה איש ולפגיעה במאות נוספים, מחזירה שוב לכותרות את איום החל"כ (חומר לחימה כימי), ממנו חוששים גם בישראל. איך מרגישים פגיעה מנשק כימי, מהם התסמינים המצביעים על פגיעה כזאת, מהו הטיפול הנחוץ ומה אפשר לעשות בדקות הראשונות עד להגעת האמבולנס? מדריך רפואי ליום שנקווה שלא יגיע.

 

חומרי הלחימה הכימיים נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות ולכל אחד מאפייני פגיעה משלו וטיפול ייחודי: גזי עצבים, גזים גורמי כוויות (בעיקר חרדלים) וגזי חנק.

 

1. גזי עצבים (זרחנים אורגניים)

מי במשפחה: סרין, סומן, טבון, סציקלוסרין וחומצה מתילפוספונוטיואית.

 

אתרי פגיעה: מערכת העצבים. סימן ההיכר המרכזי נקרא תסמונת "האדם הנוזל", מקורו של השם בתופעות שהגזים הללו גורמים ובהן הופעת ריר, דמעת (זליגת דמעות מוגברת ללא שליטה), נזלת, הזעות, הקאות, שלשולים ובריחת שתן.

 

 

טעם וריח: גזים אורגניים עשויים להיות עמידים במצב נוזלי, או נדיפים במצב גז. רובם חסרי צבע, אולם ייתכנו גם בצבע צהבהב עד חום. חלק מהם בעלי ריח פירות קל.

 

מנגנון הפגיעה: החומרים הללו נקשרים לאנזים הקרוי אצטיל-כולין-אסטראז, ובכך מונעים ממנו לפרק את המתווך העצבי אצטיל-כולין. כתוצאה מכך, מצטבר אצטיל-כולין במרווחים שבין תאי עצב (סינפסות) ומגביר את הגירויים העצביים. כך, נפגעת כמעט כל מערכת גוף הקשורה למערכת העצבים.

 

תוך כמה זמן יש נזק: בתוך דקות ספורות, כששיא הפגיעה מתרחש תוך שעה עד שעתיים. גז העצבים המסוכן ביותר הוא חומצה מתילפוספונוטיואית (Vx) הגורמת למוות בתוך 15 דקות.

 

איך תדעו שנפגעתם?

 

• עיניים: היצרות אישונים היא הסימן המובהק המעיד על הרעלת גז עצבים. זה היה גם אחד הסימנים המרכזיים אצל נפגעי הנשק הכימי בסוריה שרמז על כך שנפגעו מחל"כ. היצרות האישונים כה דרמטית עד שהם נראים כ"סיכה" זעירה בעין. בנוסף יופיעו כאבי עיניים, דמעת ואודם ניכר בעיניים.

 

• חזה ומערכת נשימה: קוצר נשימה, צפצופים, הפרשות, שיעול, לחץ בחזה, כיחלון בשפתיים.

 

• לב: דופק מהיר שהופך בהמשך לאיטי. לחץ הדם יהיה תחילה גבוה ואחר כך יירד באיטיות.

 

• עיכול: בחילות, הקאות, כאבי בטן, שלשולים, הטלת שתן בלתי רצונית.

 

• בלוטות הפרשה: הזעת יתר, הפרשת רוק מוגברת, דמעת, נזלת.

 

• שתן: בריחת שתן בלתי רצונית, תכיפות מתן שתן.

 

• שלד: רעד, התכווצויות שריר בלתי רצוניות, חולשה ושיתוק.

 

• מערכת עצבים: אי שקט, הפרעות שינה, רעד, דיכאון, בלבול, הפרעות שיווי משקל, פרכוסים, אובדן הכרה, הפסקת נשימה.

 

2. גזים גורמי כוויות

• מי במשפחה: גז חרדל גפריתי, גז חרדל חנקני, פוסגין אוקסימין.

 

• אתרי הפגיעה: עור, מערכת הנשימה, עיניים. חומרים אלה אינם מסיסים במים וחודרים בקלות גם דרך בגדים.

 

• טעם וריח: נוזלים שומניים חומים.ל גז החרדל הגופריתי יש ריח של חרדל או שום, ואילו לגז החרדל החנקני מתלווה ריח דגים.

 

• תוך כמה זמן יש נזק: חצי שעה עד 24 שעות. המהירים ביותר הם גזי החרדל, החודרים דרך העור כבר תוך 20 דקות מרגע החשיפה.

 

• מנגנון הפעולה: הגזים פוגעים במנגנון חלוקת תאים המתחלקים במהירות כמו תאי עור, תאי מערכת הנשימה, תאי מח עצם ותאים בעיניים.

 

איך תדעו שנפגעתם?

 

• עיניים: צריבה גירוי ודמעת, טשטוש ראייה, פוטופוביה (רתיעה מאור), כאבים ונפיחות בעפעפיים.

 

• עור: כוויות והופעת שלפוחיות.

 

• נשימה: קוצר נשימה עד כדי הפסקת נשימה.

 

• עיכול: הקאות, שלשול דמי, כאבי בטן עוויתיים.

 

• זיהומים: הגזים פוגעים במח העצם המייצר תאי עצם המשתתפים במערכת החיסון, ופוגע גם ברקמות חשובות המונעות חדירת זיהומים. לכן הנפגעים חשופים לזיהומים משניים, החודרים בעיקר דרך העור ומערכת הנשימה.

 

3. גזי חנק

• מי במשפחה: פוסגן, דיפוסגן, כלוריד וכלורופיקרין.

 

• אתרי הפגיעה: מערכת הנשימה - ובעיקר בצקת ריאות.

 

• טעם וריח: חסרי צבע, חלקם חסרי ריח ואחרים בעלי ריח דשא שכוסח.

 

• תוך כמה זמן יש נזק: 12 עד 48 שעות.

 

• מנגנון הפעולה: פגיעה בתאי מערכת הנשימה והריאות.

 

איך תדעו שנפגעתם?

 

• קוצר נשימה, שיעול, תחושת חנק, כאבים בחזה, סחרחורת, הקאות, כאבי ראש, דמעת.

 

הטיפול: לנסות להתגונן מפני הסכנה

ההתגוננות החשובה והמרכזית כנגד חל"כ היא על ידי שימוש במסכת מגן. ואכן לא בכדי נצפו בימים האחרונים תורים של אלפים בתחנות החלוקה השונות בסניפי הדואר. המסכה מסננת את האוויר הנשאף ומונעת מהגזים הרעילים להגיע למערכת הנשימה

 

בצה"ל ובמד"א קיימים אמצעי מיגון יחודיים הכוללים חליפת מיגון מחומר פחמי ובגד מגן חד פעמי המונעים מהגזים להגיע אל העור ולגרום לנזקים.

 

בתוך כך, לאחר חשיפה לחומרים כימיים מתבצע טיהור יסודי של הנפגע הכוללים הרחקה מהאיזור הפגוע, הסרת בגדי הנפגע ופיזור אבקת פולר על העור, שסופחת את הנשק הכימי.

 

במקרה של פגיעת גז עצבים, יורה פיקוד העורף באמצעי התקשורת או במקום עצמו לנפגעים להזריק לעצמם אטרופין במזרק המצוי בערכת האב"כ. הטיפול הרפואי בנפגעים בהמשך כולל הסרת בגדים וטיהור, פתיחת דרכי האוויר, מתן תרופות החייאה ותרופות נוספות נוגדות הרעלת גז עצבים. במקרים קשים מתבצעת החייאה.

 

הטיפול המאוחר בבית החולים, כולל טיפול נרחב בפגיעות העור העיניים ומערכת הנשימה, מתן אנטיביוטיקה למניעת זיהומים משניים, מתן נוזלים ובעת הצורך הנשמה מלאכותית ומתן עירויים ותרופות נוספות.

 

הכותב הוא מומחה לרפואת ילדים והכתב הרפואי של ynet