עשר המכות

"כמה צפרדעים בולעים נפגעי תקיפה מינית בדרך הפתלתלה ומלאת המהמורות הזו של ההליך המשפטי. איומים, קללות, צווי הרחקה, עימותים עם התוקפ/ים, עימותים עם משפחותיהם, פרקליטות לעתים לא מתפקדת, משטרה שלעתים פוגעת במקום להגן, שופטים שמתבטאים בחוסר צדק, לינצ' ציבורי, עונשים מגוחכים". שני שטלריד, מסייעת לנפגעי תקיפה מינית, משתפת

היא החזיקה בידיה את הסדין עם כתמי הדם שלה וכך נכנסה אל תחנת המשטרה. מיד אחרי האונס הברוטלי הלכה לבית החולים. עברה את כל הבדיקות שצריך. ואז חזרה לביתה, עטפה את הסדין עם כתמי הדם שלה בשקית ונכנסה אל תחנת המשטרה. כדי שיהיו ראיות. התיק נסגר.

 

עוד תיק נסגר. כמה צפרדעים בולעים נפגעי תקיפה מינית בדרך הפתלתלה ומלאת המהמורות הזו של ההליך המשפטי. איומים, קללות, צווי הרחקה, עימותים עם התוקפ/ים, עימותים עם משפחותיהם, פרקליטות לעתים לא מתפקדת, משטרה שלעתים פוגעת במקום להגן, שופטים שמתבטאים בחוסר צדק, מאשימים קורבנות, מבקשים הדגמות, לינצ' ציבורי, עונשים מגוחכים. מעטים השורדים בדרך זו.

 

לטורים הקודמים:

"כאן זה לא יכול לקרות". אז זהו, שכן

כרוניקה של אימה ואלימות בלתי נסבלת

חגיגת ניצחון

תדע כל אם עבריה

דרושים: גניקולוגים רגישים לנפגעות אונס 

 

היא מגרדת בראשה בזמן שהיא מדברת איתי. עם דמעות בעינייה הירוקות. כשהיא מספרת עליה כילדה, היא מתכווצת. היא כל-כך רוצה למצוא אהבה. אבל היא לא מסוגלת שמישהו ייגע בה בכלל. גם ההוא הנחמד שהכירה. כשהוא ניסה לנשק, היא התנצלה והלכה לשירותים. הקיאה את נשמתה.

 

כמו ילדה שהולכת ביער. סביבה עדר טורפים

היא מרגישה כמו ילדה שהולכת ביער. סביבה עדר טורפים. אורבים למפלתה. לחולשתה. שרק תראה שהיא לא רוצה. מכרסמים שבאים לנגוס בעורה. היא רק רוצה להמשיך בדרכה. והם כאילו אורבים בכל פינה. מזיקים לנשמתה. לא מרפים. היום הם ממשיכים לגור בתוך ראשה. גוויות של חיות שכבר אינן לצדי דרכה.

 

זה כמו נמלים מתחת לעור. היא סיפרה. אי אפשר לראות אותן. זר לא יבין. אבל היא מרגישה בהן. כל פעם שעולה בה זכרון. כאילו הבטן שלה עולה באש. היא שורפת מחדש. כמו גירוד נוראי מתחת לעור. כאילו הוא עדיין שורף את עור בטנה. שוב ושוב. מעלה מטה.

 

היא יוצאת החוצה לאוויר הקר. למלא ריאות בחמצן. רוח חמימה עוטפת אותה ומייד שוב מתקררת. ראשה כבד. אנשים אומרים שבא להם לחזור לילדות, היא מספרת. אבל היא לא רוצה להיות שוב ילדה. ילדה זה כואב. היא רצה בגשם חזק שמכה בראשה. שוב ושוב. עכשיו יותר טוב.

 

היא תלתה פעם כביסה וראתה אותם מעל ראשה. ענן סמיך של חרקים מעופפים מכסה את השמיים. מכת מדינה, כך קראו לזה. זה שעשע אותה. אולי סופסוף אלוהים החליט שמישהו צריך לשלם. אולי סופסוף יגיע האור הגדול שינצח את החושך הזה. כי כבר מזמן הגיע הזמן. למען כולנו. למען עתיד ילדינו. להילחם במגיפת עבריינות המין המשתוללת. זה לא רק אצלנו. זו מגיפה בינלאומית. אבל בהחלט מכת מדינה.

 

• שני שטלריד, אמא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״, ו״לא לבושה״, היא הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״ ומאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, תוך ליווי מאות נפגעים והעברת הרצאות בנושא.

 

• להזמנת הרצאה היכנסו לעמוד הפייסבוק או שלחו מייל ל: shtalryd74@gmail.com  .

 

• מעבר לקווי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות מתנדבות לנשים ומתנדבים לגברים, להקשיב ולשוחח באנונימיות מוחלטת. אתם לא לבד. התקשרו 1202 לקווי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לנפגעי תקיפה מינית.