מדי פעם נזכר מנכ"ל תגלית, גידי מרק, באוגוסט 1997, ביום בו נפרד מעובדיו במחלקת הדוברות וההסברה שניהל בקונסוליה הישראלית בניו יורק. "עמדתי לעזוב את המלון", הוא מספר, "ובמקרה נתקלתי בסגן שר החוץ דאז, ד"ר יוסי ביילין, שהיכרתי עוד מהתקופה בה הייתי דיפלומט בשירות החוץ הישראלי. הכרתי גם את התוכנית שלו, לה ניסה לעשות נפשות בקרב מנהיגים יהודיים בעולם, שתאפשר לכל יהודי צעיר לבקר בישראל.
"הוא שאל אותי לאן מועדות פניי והשבתי שאני עומד לחזור לישראל ולנהל מחלקה במשרד החוץ. באותו מעמד הוא סיפר ששני הפילנתרופים היהודים, צ'ארלס ברונפמן ומייקל שטיינהרדט, החליטו להשקיע בבדיקת הרעיון שלו להביא לארץ צעירים יהודים".
מרק מסביר כי לאחר הפגישה שביילין תיאם לו עימם נשאל מתי יוכל להתחיל לעבוד במיזם הזה, ולרגע לא היסס והשיב: "מחר".
"חזרתי לישראל לשיגרה. לאחר כחודשיים פנו אלי שוב באותה שאלה, שוב קיבלו את אותה תשובה, והפעם זה יצא לפועל. ב-1 בינואר 1998 התחלתי את עבודתי כעובד הראשון של תגלית. זה היה בחדר קטן במשרד הזמני, במשרדי קרן שטיינהרדט בירושלים. שימשתי מנהל התפעול של פרויקט ההקמה ומנהל השיווק. ב-2008 התמניתי למנכ"ל החברה".
גיל: 61
מצב משפחתי: נשוי + 3 בנים (30, 28, 20)
מגורים: רעות, מודיעין
השכלה: תואר ראשון בכלכלה ושני במנהל עסקים ובהיסטוריה של המזה"ת מהאוניברסיטה העברית

"אני מתחיל את הבוקר בהתעדכנות בפעילות תגלית בישראל ובעולם. יום עבודה רגיל כולל פגישות עם צוות ההנהלה ועובדי הארגון, ועם גורמים שונים מהארץ ומהעולם. כשהלו"ז מאפשר, אני משתדל לרדת לשטח ולפגוש את המשתתפים בפעילות. אני משתדל לשמור על כושר ומתאמן כל בוקר ולאחר מכן משתתף בשעה של לימוד. אני מאוד אוהב פילאטיס ומנסה להכניס את זה ללו"ז מספר פעמים בשבוע. בסופי השבוע אני נח, עושה ספורט ומבלה זמן איכות עם המשפחה".
"מייקל חיבר עד היום יותר צעירים יהודים לישראל מאשר כל אדם אחר במשך שנות קיומה של תגלית, ועשה, לדעתי, יותר מכל יהודי בדור האחרון למען חיבור דור העתיד של העם היהודי לשורשיו ולמקורותיו. הענקת הזכות והכבוד בהדלקת המשואה מהווה הכרזה של מדינת ישראל לפיה היא מכירה בברית שבינה לבין העם היהודי שבתפוצות ומוקירה אותו, דווקא בתקופה בה נשמעות טענות על פער הולך וגובר בין יהדות התפוצות למרכז העם היהודי. עשייתו של מייקל היא לאבן פינה עבור כל אלו שבתפוצות ובישראל, שפועלים לבניית עתיד משותף לכל יהודי העולם".
"לתגלית יש השפעה רבה על התיירות הנכנסת לישראל: כ-50,000 משתתפים בתוכנית מדי שנה מהווים כ-6% מהתיירות הנכנסת לישראל, תיירות שאינה מושפעת מאירועים ביטחוניים. עד היום הביאה תגלית מעל חצי מיליון צעירים יהודים מרחבי העולם לישראל, וע"פ דו"ח ארנסט אנד יאנג, תרומתה הגולמית של תגלית לכלכלה הישראלית מ-2000 ועד 2015 נאמדת בכ-4.7 מיליארד שקלים, שכוללת תרומה ישירה של 3.4 מיליארד שקלים מספקי תיירות, חברות תעופה, מלונות ופעילויות חינוכית, ותרומה עקיפה של 1.3 מיליארד שקלים, שמגיעה מהוצאות המשתתפים בזמן שהותם בישראל כגון מזכרות, מתנות ומזון.
"מעבר לזה, כ-25% מהמשתתפים מבקשים להאריך את ביקורם בארץ אחרי הסיור, כ-20% מהם חוזרים לבקר בישראל, וחלקם אף בוחרים בעקבות הסיור לעלות לישראל. באופן מכוון כ-50% מהלינות של תגלית הן באיזורי הפריפריה, וכך הם מחזקים עסקים מקומיים בפריפריה. ישנם אתרים תיירותיים שעיקר קיומם מתבסס על הביקורים החוזרים של קבוצות תגלית. בעיניי תגלית היא הסטארטאפ הגדול והמצליח בעולם היהודי במאה ה-21, בזכות העובדה שהגדילה ב-2,000% את מספר הצעירים היהודים המגיעים לישראל".
"המלחמה באנטישמיות ממשיכה כל הזמן, כי לצערי האנטישמיות לא נעלמה מהעולם. אנחנו רואים היום גלי אנטישמיות בצרפת, אוקראינה ואנגליה ובעוד מדינות באירופה ובארה"ב. ההתבוללות היום בעולם היהודי מגיעה לכ-70% בארה"ב ובאירופה, עובדה מטרידה. מחקרים מוכיחים שבקרב משתתפי תגלית אחוז ההתבוללות יורד ל-46%".
"נכון, אבל כל צעיר שמחליט בסוף שלא להתבולל הוא הצלחה".
"מספר הצעירים היהודיים שתגלית שינתה את חייהם בעקבות החוויה שעברו. בתחילת הדרך אף אחד לא חלם ולא האמין שהפרויקט יגיע לכ-600,000 משתתפים".
"העובדה שלמרות שהגדלנו את מספר הצעירים היהודים שמגיעים לישראל, עדיין לא הצלחנו לגייס את המשאבים הדרושים להביא כל צעיר יהודי מכל פינה בעולם. כך מאבד העם היהודי מדי שנה עשרות אלפי צעירים יהודים, מה שהוא לא יכול להרשות לעצמו שיקרה. העובדה שאני יודע, שפרויקט תגלית יכול להשאירם בקרבנו כיהודים גאים ותומכי ישראל וזה לא קורה, בעיניי זה סוג של כישלון".
"מקצועיות בלתי מתפשרת ויחסי אנוש טובים יקדמו מתמודד להתקבל לתגלית. אם אין תשוקה וחיבור לחזון הארגון, גם העובד הכי מקצועי לא יתאים ולא יתקבל".
"אני לא חושש מתחרות עם גופים. המתחרה הגדול של תגלית אלו האפשרויות האחרות שעומדות בפני הצעירים להעביר את תקופות הפנאי שלהם. לחלקם הגדול אין זיקה לישראל ומבחינתם הגעה לישראל היא ויתור על לימודים, בחינות או בילויים במקומות אטרקטיביים בעולם. זו התחרות, והאתגר הגדול הוא להצליח להביא אותם לישראל, מתוך תקווה וידיעה כי השהות בישראל עם חברים ישראלים חדשים תעשה את שלה".
"הם כנראה יעידו שאני הכי אוהב לרדת לשטח להיפגש עם משתתפים, ושאני דוחף תמיד את העובדים לגלות ולקדם יוזמות ורעיונות חדשים. כנראה שהם יאמרו, שאני לא אוהב איחורים ומקובעות מחשבתית, וזה נכון".
"שאני מקווה שהם מודעים לתרומתה הגדולה של תגלית למשק הישראלי, ולעובדה שקשרים עסקיים משפיעים על המשק בהווה ובעתיד. לכן הייתי ממליץ לשרים הכלכליים שלנו להדק את הקשרים עם דור העתיד של הכלכלה העולמית ולראות במשתתפי תגלית את מי שיכולים לתת גיבוי ותמיכה למדינת ישראל בכל התחומים".
"כמנכ"ל אני מחויב לניהול קפדני ומהודק של הכספים. כאדם פרטי אני מרשה לעצמי לחשוב, שהכסף הוא אמצעי בלבד, ובסדר החשיבות הוא בא אצלי אחרי בריאות טובה, סיפוק ויחסי אנוש נאותים. לכן לא אחת אני משלם סכומים גבוהים לאירוע ספורט או להופעת אמן שאני מאוד אוהב".
"תגלית היא ארגון גלובלי, העבודה מתנהלת סביב לשעון. מכאן שאני זמין ומחובר בכל שעה".
"הפעם הראשונה בה התחלתי לראות את עצמי קודם כל כיהודי ורק אח"כ כישראלי היתה כשטסתי לחו"ל לאחר השחרור מהצבא, והייתי בערב יום כיפור במינכן שגרמניה. לראשונה בחיי הלכתי לבית הכנסת מתוך צורך פנימי ולא בעקבות בקשה של אבי, אירוע מכונן ששינה את הרגשתי וגישתי ליהדות".
• לזכור שאין הצלחה בטווח הקצר בלי חזון לטווח הארוך.
• לזכור שאין הצלחה בלי התמקדות בעיקר ושמירה על תכנון מדוקדק.
• לזכור שאיכות העובדים היא תנאי ראשון להצלחת הארגון.
• לזכור תמיד שהגעגועים לעתיד חשובים יותר מהתרפקות על העבר.
• לחשוב יותר על מה עוד לא עשיתי מאשר על מה לא עשיתי.