הנני כאן

איך להציג את עצמנו בצורה הטובה ביותר בהרצאה בפני קהל או בראיון עבודה? איך פשוט להיות שם באמת כשהכל קורה? • ספר חדש סוקר את המחקרים העכשוויים והמסקרנים ביותר בנושא שכאילו תמיד היה שם – הנוכחות

נוכחות. זה נראה כל כך פשוט, אבל בעצם זה ממש לא. להיות שם, להיות קיימים, להציג את עצמנו בפני העולם במיטבנו, ולא משנה אם זה בראיון עבודה או בשיעור יוגה. העמידה, היציבה, זקיפות הקומה, הדברים הקטנים שמראים שיש לנו מקום בעולם הזה ושהוא מגיע לנו בזכות. בדברים האלה, הלכאורה פשוטים, עוסק "נוכחות", ספרה של ד"ר איימי קאדי, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת הארוורד (מאנגלית: דורית בריל־פולק, בהוצאת מודן).

 

ספרה של ד"ר קאדי מצטרף לשורת מחקרים שנערכו בעולם בשנים האחרונות, המציגים את חשיבותה של הנוכחות בחיינו ככלי להשגת מטרותינו. לפי הגישה החדשה והמהפכנית הזו, ההפך מחוסר אונים אינו כוח אלא נוכחות, שנובעת מהאמונה בעצמנו, מהביטחון העצמי שלנו במה שאנחנו ובכישרון שלנו. את יסודות הנוכחות אפשר ללמוד במספר צעדים פשוטים, ומרגע שתהיה לנו שליטה בה נוכל להתגבר בעזרתה על מגוון מצבים מאתגרים בחיים, מצבים של פחד וחוסר ביטחון, ולא משנה אם אנחנו מרצים בפני אלפי אנשים (כפי שעושה ד"ר קאדי במסגרת סדרת TED) או יושבים בראיון עבודה מול שני בוסים קשוחים.

 

ד"ר קאדי עצמה למדה את עקרונות הנוכחות שלה ועיצבה אותם לאחר שעזרו לה להתגבר על פציעה קשה בתאונת דרכים, שגרמה לה פגיעה מוחית לא קלה. לדבריה, קשה להגדיר נוכחות, למרות שכשהיא שם אנחנו יודעים לזהות אותה תיכף ומיד. בעצם, אפשר לזהות אותה על דרך השלילה: לכל אחד מאיתנו יש סיפור מז'אנר "חוכמת חדר המדרגות" - לדעת מה היינו צריכים להגיד או לעשות רק אחרי שכבר יצאנו מהסיטואציה. ובכן, מי שיש לו נוכחות אינו נקלע למצבי "חוכמת חדר המדרגות" - הוא יודע מה לעשות ומה לומר בתוך הסיטואציה עצמה ולא כשזה כבר מאוחר מדי, אחרי.

 

נינוחות והתלהבות

 

הסיבה לחוכמת חדר המדרגות היא חרדה: אנו מדמיינים כמה נורא יהיה בתוך הסיטואציה, ואז פשוט חוטפים שיתוק כשאנו כבר נמצאים בתוכה. הדרך להתגבר על הבעיה הזו היא באמצעות סוג של דמיון מודרך: דמיינו את עצמכם ניגשים לסיטואציה מתוך ביטחון והתרגשות, ולא מתוך ספק ואימה. דמיינו את עצמכם שם נמרצים ונינוחים, משוחררים מהפחד. דמיינו את עצמכם יוצאים מהסיטואציה מרוצים וטובי לב, אחרי שעשיתם את שלכם והייתם במיטבכם.

 

מחקרים שנערכו על יזמים המבקשים מימון לפרויקטים שלהם גילו שאלה שזכו במימון לא היו אלה עם המיזמים המוצלחים ביותר, אלא דווקא אלה שידעו להפגין ביטחון, מפלס נינוחות גבוה ולהט של התלהבות כשהתייצבו בפני הגופים המממנים והציגו את הפרויקט. הם היו נוכחים לחלוטין. נוכחותם הייתה מוחשית והתבטאה בעיקר בדרכים לא מילוליות, כמו מאפיינים קוליים, תנועות ידיים והבעות פנים. מצד שני, את הביטחון, הנינוחות וההתלהבות מפגינים כנראה אלה שבאמת מאמינים במיזמים שלהם, וזה מה שמביא להם את הכסף. שהרי כולנו יודעים שביטחון, נינוחות והתלהבות הם תכונות שקשה מאוד לזייף. מי שמתנהג ככה כנראה שווה את ההשקעה. הוא נוכח.

 

אז מהי נוכחות? בפילוסופיה המזרחית מדובר בסוג של מודעות צלולה וקשובה, שמאפיינת תרגולים שונים כמו יוגה וטאי־צ'י ומתבטאת במה שמכונה היום "מיינדפולנס". אצל ד"ר קאדי, בכל אופן, הכוונה היא למצב שבו אנו מכווננים ומסוגלים לבטא בנינוחות את המחשבות, הרגשות, הערכים והפוטנציאל האמיתיים שלנו. נוכחות מגיעה כשאנו מרגישים חזקים ומחוברים לעצמנו באופן מוחלט ושלם, וכך הדיבור, התנועה וההבעה שלנו מסונכרנים לגמרי, אנחנו נראים אמיתיים ונינוחים, לא מאומצים ומזויפים. ההרמוניה הזו, האמיתית והמוחשית, היא הנוכחות. הקלישאה החבוטה "פשוט תהיו עצמכם" לגמרי מתממשת במציאות. הכי נוח לנו כשאנו עצמנו.

 

הנוכחות, אם כן, יסודה בקשר הנכון שלנו עם עצמנו, ואל הקשר הנחשק הזה נתקדם בצעדים הדרגתיים. אלה יקרו באמצעות מה שד"ר קאדי מכנה "דחיפות עצמיות קלות" וכוונונים קלים של שפת הגוף ודפוסי החשיבה שלנו. הרעיון הכללי הוא שהגוף יוביל את הנפש.

 

המסר קצת מורכב: התמקדו פחות ברושם שאתם עושים על אחרים ויותר ברושם שאתם עושים על עצמכם. המיקוד שלכם צריך לעבור מהחוץ פנימה. לכן, אולי, קצת מפתיע לגלות שנוכחות אינה קשורה למוחצנות. להיפך - דווקא אנשים מופנמים נוטים להיות יותר נוכחים. הרעיון הוא לשאוף להערכה עצמית גבוהה ובטוחה, שלא תלויה במקור חיצוני - כלומר, אינה רברבנות ריקה - אלא נובעת ממקור פנימי.

 

ובאשר לאותה "סינכרוניות" מסתורית. הרעיון הוא הרמוניה בין כל המרכיבים של העצמי - הרגשות, המחשבות, ההבעות, שפת הגוף וההתנהגות. כשאנחנו משיגים את ההיערכות הנפשית הזאת - אנחנו מתקרבים לנוכחות. קל לנו לשלוט במילים שלנו, אבל קשה לנו לשלוט בשפת הגוף ובהבעות שלנו, ודווקא הדברים הלא מילוליים האלה חשובים מאוד. כאשר איננו כנים, ההתנהגות המילולית והלא מילולית שלנו אינן תואמות. ההבעות לא תואמות למילים, שאינן תואמות לשפת הגוף.

 

לכן, אגב, כל כך קשה לשקר: אנחנו מקדישים תשומת לב רבה מדי למילים, ומחמיצים את ההבעות והגוף. דווקא כשאנו מפסיקים לנסות לשלוט בכל הפרטים הקטנים, המכלול מתייצב. זו מעין מודעות כללית נינוחה ולא ספציפית. מודעות שהיא מעין חוסר מודעות - ולא, אין כאן שום סתירה. נוכחות נוצרת כאשר כל החושים מתמקדים באותו הדבר באותו זמן. כלומר, הנוכחות באה לידי ביטוי כסינכרוניות.

 

העצמי האמיתי

 

כדי להיות נוכחים עלינו קודם כל להיות נאמנים לעצמנו ולעצמי האמיתי שלנו. אבל מהו אותו עצמי אמיתי? ד"ר קאדי רואה בו סוג של חוויה. נגיד, "עשה את הדבר הנכון". יש מצבים בחיים שבהם אנו מרגישים מעין תחושה כזו, "זה נכון". אנחנו נינוחים עם עצמנו ועם מה שאנחנו. זוהי תחושת העצמי האמיתי, זוהי הנוכחות. בתור התחלה, נסו לענות על ארבע שאלות:

 

• אילו שלוש מילים מתארות אותך הכי טוב כפרט?

 

• מה הדבר המיוחד בך, שמוביל אותך לרגעים היפים ביותר ולביצועים הטובים ביותר?

 

• חשוב על רגע מסוים שפעלת בו בצורה שהרגשת שהיא "טבעית" ו"נכונה". איך תוכל לחזור על ההתנהגות הזו?

 

• מהם הצדדים החזקים שלך ואיך אתה יכול לנצל אותם?

 

חובה להשיב בכנות על כל השאלות האלו, והכי חשוב - להאמין בתשובות. כי אם אנחנו לא נאמין לעצמנו, אז מי כן יאמין לנו? באישור העצמי הזה אנחנו מזכירים לעצמנו מה הכי חשוב לנו, ומכאן נובע שאנו גם מזכירים לעצמנו מי אנחנו. זו דרך לעגן את עצמנו באמת של הסיפורים האישיים שלנו. אפשר להתקרב אל העצמי האמיתי שלנו פשוט אם נחשוב על מי שאנחנו חושבים שאנחנו. העצמי הנועז ביותר שלנו מושג באמצעות נגישות אל הערכים, התכונות והחוזקות שלנו. זו המשמעות של אמונה בסיפור שלנו. אבל זה לא מספיק בשביל הנוכחות, כי אחרי שאנו מוצאים את האני האמיתי שלנו, עלינו לדעת גם לבטא אותו. בעצם, גם זה לא מספיק: צריך לדעת מי אתה, לדעת לבטא זאת בפני אחרים - ולהתנהג בהתאם. כדי להיות נוכח, אדם צריך להיות קשוב, מקושר, משולב וממוקד, כשב"משולב" הכוונה לפעיל ומחובר, כמו רכיב אלקטרוני במצב On.

 

הצעד הראשון מאוד פשוט: להתקרב, פיזית, ולהיות לבביים. זה כבר יוצר אמון, שהוא הדבר הכי חשוב. אבולוציונית, אנחנו מתוכנתים להעדיף אנשים שאנו מאמינים בהם, זה יותר חשוב אפילו מאשר שיהיו בעלי יכולות - אלו מגיעות רק בשלב מאוחר יותר. אחרי יצירת האמון צריך לדעת לשתוק ולהקשיב. זה פחות פשוט ויותר קשה ממה שאנחנו חושבים, כי כשאנו פוגשים אנשים שאיננו מכירים הנטייה הטבעית שלנו היא לדבר כדי להציג את עצמנו ולהפיג את המתח המובנה בסיטואציה - ולשלוט בה.

 

ההנחה היא שאם ניתן לאחר לדבר ראשון, הוא יהיה זה שישלוט בסיטואציה. הוויתור על השליטה מפחיד - רק אמיצים מסוגלים לעשות זאת. הקשבה חיונית ליצירת נוכחות והיא באה מתוך שאיפה כנה להבין את מה שאנו שומעים. כך אנו מעניקים לאחרים מרחב להיות כנים ואיננו חוששים מפני שקט ומפני המרחב. דווקא באמצעות ויתור על כוח אנו נעשים חזקים יותר. לעיתים אנו מבטאים את עצמנו בצורה הטובה ביותר דווקא כשאיננו אומרים דבר. כך אנו מאפשרים לנוכחות שלנו לדבר בעד עצמה.

 

השלב הבא הוא להתגבר על הפחדים שלנו. כולנו מרגישים לפעמים כאילו אנו מתחזים. רובנו לא נצליח להיפטר מהתופעה הזו, שד"ר קאדי קוראת לה "תסמונת ההתחזות". אנחנו פשוט נתמודד עם הפחדים האלה כשהם מופיעים, כל אחד בתורו. אולי לא נזכה בנוכחות של זן מאסטר, שתמיד "נמצא בהווה", אבל ככל שנהיה יותר מודעים לחרדות שלנו, ככל שנחכים באשר לדרך שבה הן פועלות, כך יהיה לנו קל יותר להתנער מהן כשיצוצו בפעם הבאה. זה מעין משחק "הכה בחפרפרת" - לחבוט בחרדה בראשה ברגע שהיא מופיעה.

 

כוח אישי

 

אנחנו חייבים להרגיש חזקים. כשאנו מרגישים חזקים, אנו מרגישים חופשיים - שאנחנו בשליטה, שאיננו מאוימים ושאנו בטוחים. אנו מרגישים חיוביים ואופטימיים, פחות מוגבלים על ידי לחצים חברתיים. לעומת זאת, ההפך הגמור קורה במצבי חוסר אונים - הוא פשוט מרפה את ידינו ושובר אותנו. כוח גורם לנו להתקרב, חולשה גורמת לנו להימנע. בעלות על סוג מסוים של כוח יכולה לחשוף אותנו לעצמי האמיתי שלנו, והכוונה היא לכוח אישי, בניגוד לכוח חברתי.

 

הכוח האישי מאופיין בחופש משליטתם של אחרים. הוא אינסופי, בגלל שבמהותו הכוח האישי הוא נגישות אל המשאבים שלנו ושליטה עליהם, והמשאבים הם הכישורים שלנו, היכולות שלנו, הערכים העמוקים, האישיות האמיתית והעצמי האמיץ שלנו. כוח חברתי הוא כוח על אחרים, כוח אישי הוא כוח על עצמנו, היכולת לשלוט בעצמנו ובהתנהגויות שלנו. זהו הכוח החשוב יותר, שאליו עלינו לשאוף.

 

זה דווקא די פשוט - כל מה שצריך זה להיזכר ברגע שבו הרגשנו בעלי כוח ולהרהר בחוויה הזו של הכוח האישי ובהרגשה שהייתה לנו באותו הרגע. נכון אתם כבר מרגישים טוב יותר? ובכן, בינגו - ברגע זה הפעלתם את עצמכם. מזל טוב, אתם נוכחים. הכוח מגן עלינו, מקשר בינינו (תחושת עוצמה מקילה עלינו לפענח אנשים אחרים), משחרר את החשיבה שלנו (הוא מחזק את היכולת הקוגניטיבית), מסנכרן אותנו ומעורר אותנו לפעולה. כוח יכול להפוך את הפעולה שלנו לאפקטיבית יותר, כי הוא משפיע על רמת הביצוע.

 

ולבסוף, הגענו לשפת הגוף. הכוח גורם לשפת הגוף שלנו להתפשט. מעמד וכוח מתבטאים באמצעות מפגנים לא מילוליים שעברו שינויים אבולוציוניים - גפיים מפושקות, הגדלת המרחב שאנו תופסים, יציבה זקופה. בקיצור, תחשבו גל גדות ב"וונדר וומן", תחשבו גיבורי־על. כשאנו מרגישים חזקים, אנחנו מתמתחים, אנו זוקרים את הסנטר וזוקפים את הכתפיים. אנו מנפחים את החזה, מפשקים את הרגליים ומרימים את הזרועות. זוהי שפת הגוף של הנוכחות האמיתית. תחשבו שהרגע ניצחתם במרוץ וחציתם את קו הגמר - איך תעמדו? תרימו ידיים, תזקרו את הסנטר ותנפחו את החזה. זוהי עמדת הכוח. זוהי הנוכחות. התנוחה הזו מייצגת ניצחון וגאווה, מצבים נפשיים של כוח. •

 

בסופו של דבר, הרעיון של "נוכחות" הוא לתפוס יותר מקום בחלל, לפרוש את הגוף ולהרגיש נינוחים, לא להתכווץ ולצמצם את עצמנו. התנוחות בששת האיורים שלפניכם, הלקוחים מתוך הספר, נקראות "תנוחות כוח". אפשר פשוט להתאמן עליהן, וזה לא רק שכשנמצאים בהן קל יותר להשפיע על הסביבה ולקבל את מבוקשנו, אלא גם להפך – ההימצאות בתנוחות האלו משפיעה על התודעה וגורמת לנו להרגיש יותר חזקים ובטוחים בעצמנו, יותר אסרטיביים. לפי מחקרים, תנוחות הכוח מעלות בגוף את רמות הטסטוסטרון (הורמון האסרטיביות) ומורידות את רמות הקורטיזול (הורמון המתח). הכי fake it 'till you make it – והכי עובד. נסו ותיהנו.

 

be@yediot.co.il־Ran