יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה שזור בסמלים הסובבים אותנו ומדגישים את הנרטיב הציוני של תקומת העם היהודי במדינת ישראל. לטקסים הפומביים יש חלק בחיבור הילד למשפחה, לקהילה, לחברה, והילדים חווים עצמם חלק מקהילה גדולה בעלת ערכים ונורמות התנהגות, מנהגים ומסורת משותפים.
הילדים שנחשפים לכל אותם סמלים: עומדים בצפירה, צופים בדגל המורד לחצי התורן, מדליקים עם ההורים נר נשמה, לובשים חולצות לבנות, מדביקים עליהן דבקית של יזכור ושומעים את המושג "מוות", "חלל" או "יזכור", מעלים לא פעם שאלות נוקבות לגבי מהות יום הזיכרון, משמעותו וסמליו.
אנו כהורים וכמחנכים המגיעים עם מטען של חוויות אישיות, זיכרונות אישיים ולא פעם גם עם כאב פרטי, מבקשים לתווך את חגי הלאום לילדים בדרך שלא תהיה מאיימת או מעוררת חרדות. תפקידנו לתת תשובות ברורות, מרגיעות ואמיתיות ככל האפשר תוך שימוש במושגים מעולם התוכן של הילדים.
כיווני חשיבה מומלצים לפיתוח תשובות אותנטיות ומותאמות של ההורים לילדיהם, לשאלות בנוגע ליום הזיכרון:
יום הזיכרון הוא יום אחד בשנה, המוקדש לכל אותם חיילים ששמרו עלינו ונהרגו בקרבות ובמלחמות. זהו יום מיוחד בשנה שמציינים על מנת שנזכור את כל החיילים מכל המקומות בארץ, נחשוב עליהם ונכבד אותם.
הסבירו לילדים שמלחמות קורות כשהצדדים לא מסכימים ביניהם על הדרך שבה צריך לפתור את הבעיות, כמו שהילדים מתקוטטים ביניהם מי עכשיו ישחק במשחק או מי עכשיו גולש במגלשה. אפשר להראות לילדים את המפה של מדינת ישראל, לטייל עמם לאורכה ולרוחבה של המפה, לשאול אותם שאלות (למשל: מי נמצא במערב? מי נמצא בצפון?) וכך לחקור את טיב יחסי השכנות בגבולות השונים ואת הישובים הממוקמים על המפה.
כדאי לשוחח עמם על כך שיחסי השכנות בצפון או בדרום לא תמיד ידידותיים ולא מסכימים היכן עובר הגבול ולכן צריך לשמור על גבולות המדינה. הסבירו שמי שיכול לשמור עלינו ועל המדינה הם החיילים. זה תפקידם - לשמור עלינו ועל גבולות המדינה בים, באוויר וביבשה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הצפירה עלולה להתפס אצל ילדים רבים כמאיימת. חשוב להכין אותם לצפירה מבעוד מועד ולהסביר שהצפירה מושמעת בכל הישובים בארץ ובעצם בכל מקום שנהיה בו גם בגן, בנסיעה בכביש ובמקום העבודה של אמא או של אבא. מטרת הצפירה היא שנזכור את החיילים שנהרגו שקוראים להם "חללים", שנכבד את כל אלה שנהרגו בעת ששמרו עלינו. הדקה הזו שכולם עומדים בה, היא על מנת שכולנו ביחד, בכל ישוב ובכל מקום בארץ, נעמוד כדי לזכור, כדי לחשוב על החללים וכדי לכבד אותם.
אתם יכולים להסביר לילדים שבדומה למשחקים שהם משחקים בהם ישנם גיבורי-על וישנם קרבות בהם חלק מהגיבורים נפגעים, כך גם החיילים המשתתפים בקרבות לעיתים נפגעים ונהרגים.
ילדים מכירים סוגים שונים של נרות: נרות שמדליקים בימי הולדת ומכבים כשמביעים משאלה, נרות שמדליקים בשבת שמסמלים שהשבת נכנסה ויש גם נרות נשמה. נרות הנשמה מציינים את הנשמה של החיילים שנהרגו. נרות הנשמה שאנחנו מדליקים, הם דרך נוספת לזכור את החללים.
ביום הזיכרון אנו שומעים שירים עצובים ושקטים. השירים מספרים על הגיבורים שמתו, על הגעגועים לאדם אהוב שמת, על המלחמות והקרבות. בדרך הזו אנו גם מכבדים את החללים שנהרגו.
קטי שגיא, עובדת סוציאלית, מנהלת האגף לרווחת המשפחה ב"ויצו ישראל"