בלי רשות

יום אחרי שהקרקע נשמטה מתחת לרגליהם, הגיעו עובדי רשות השידור לבניין ברוממה כדי להיפרד ממה שהיה עבורם לא רק מקום עבודה, אלא גם בית ומשפחה • מילות הפרידה הידהדו בחלל המתרוקן, הזיכרונות נארזו בארגזים, והדמעות לא הפסיקו לזלוג • העובדים מנסים להסתכל קדימה, אבל על דבר אחד כולם מסכימים: "הדרך שבה נסגרה הרשות עצובה, קשה ומבישה"

קצת לפני השעה שבע בערב הגיעו לאולפן רשת ב' בירושלים עובדים רבים שלא היו במשמרת כדי להגיד שלום בפעם האחרונה. הם עמדו במרכז הדסק, התחבקו וניסו לנחם ולהתנחם.

באולפן שברוממה יושב השדרן, העיתונאי רן בנימיני, ומתכונן לשידור ההיסטורי שנפל בחלקו, השידור האחרון של קול ישראל. עובדי רשות השידור נכנסים ויוצאים מהאולפן, חלקם שותקים, נחנקים מדמעות, חלקם מנסים לשדר כרגיל אבל הקושי ניכר בהם, אחרים מבקשים לספר על התקופה הנפלאה שהייתה להם.

את השידור האחרון מנווטת טכנאית השידור הוותיקה לריסה בלטר־כץ, שעובדת ברשות השידור כמעט מחצית מחייה — 27 שנה. חובבי הרדיו מכירים את שמה היטב. גם דמעותיה לא מפסיקות לזלוג, והיא מנגבת אותן וממשיכה לעבוד. "כשהגעתי לארץ מצאתי עבודה בתחום הטכנאות ברשות השידור. פה התחתנתי ופה נולדו לי ילדיי", היא מספרת. "רוב האנשים שאתה רואה פה היו כמו משפחה, קשה לי מאוד לראות אותם עם העצב בעיניים. אני התקבלתי לתאגיד, אבל אני לא יודעת מה יהיה שם. בחיים שלי לא חשבתי שאני אהיה הטכנאית האחרונה של השידור הציבורי".

 

באחד החדרים יושב עורך מהדורת החדשות דן בילסקי. 30 שנה הוא עובד ברשות השידור, אל התאגיד כנראה לא יגיע. "זה עצוב מאוד, זה הסוף. להיות עורך חדשות זה להיות כמו קצין מודיעין, לחוות היסטוריה. רצח רבין, מלחמות, הסכמי שלום, רגעים מכוננים בחיינו. זה בהחלט רגע לא פשוט", הוא אומר.

 

מהאולפן יוצא איזי מן, אחת הדמויות המזוהות ביותר עם רשות השידור, עיניו מבריקות מדמעות. "דווקא כאיש כתיבה, איש של מילים, אני יכול לומר שאפשר היה לתקן את המצב. היה אפשר להבריא את הרשות, אבל הדרך שבה נסגרה היא מאוד עצובה, קשה ומבישה", הוא אומר. את מקומו תופסת רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של רשות השידור. היא מספרת לרן בנימיני בשידור על עבודתה, וכשהוא שואל אותה על רגשותיה היא שולפת דף וקוראת קטע שכתבה במיוחד: "קול ישראל במותך חלל, הערוץ הראשון לקחוך שלל. הוחרבתם יחדיו, הייתם לגל — לא גל שידור, אלא גל מגולל כסנה שאוכל. קול ישראל קיצו של מפעל. הערוץ הראשון הוליכוך שולל".

 

 

מי שעוד נפגעו מסגירתה הפתאומית של רשות השידור הם אלפי העולים בישראל שמאזינים מדי יום לרשת "רקע" — רשת קליטת עלייה, שנותרו יתומים ומנותקים מכל חדשות במשך שבוע, עד שיקום התאגיד, שיהיה הבית החדש של הרשת. מדובר במאזינים מבוגרים יחסית, רובם לא דוברי עברית, שמאזינים באופן קבוע לתוכניות ברוסית, באמהרית, בצרפתית ועוד, והרשת מהווה עבורם מקור מידע יומי לעדכונים על הנעשה בישראל.

אתמול עם היוודע על סגירת רשת "רקע" שיגרו אנשי עמותת "טבקה — צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה" מכתב לשר התקשורת צחי הנגבי בדרישה לפתוח את הערוץ באופן חריג עד שהתאגיד יקום, עבור מאזינים שאין להם אופציות אחרות להתעדכן.