נקווה לטוב / טור

אפשר לכעוס, להתאכזב, להיות קצת ברוגז, אבל הלב שלך יודע שאתה והיא זה לתמיד. ג'ודי שלום ניר מוזס כואבת גם היא את הירידה של הפועל ת"א ללאומית

אין דבר שכואב יותר לאמא מאשר לראות את הילד שלה כשעיניו אדומות, נפוחות, לא מוכן להוציא מילה, יושב מכונס. הלב נקרע. מנסה לדובב אותו וזוכה לפרצוף זועם עד מפחיד. מעולם לא ראיתי את הילדים במצב רוח כזה. עברנו דרמות קשות מאוד במהלך השנים, דרמות מטלטלות, מקוממות מאוד, אבל הגוזלים שלי, חיצונית לפחות, עברו את התקופות האלה בצורה סבירה. רגילים מגיל אפס שיש כאלה שאוהבים ויש כאלה שפחות אוהבים את ההורים שלהם.

 

לכן המראה הזה שלהם חוזרים מהמגרש בנתניה קרע את ליבי. גם אני כמוהם הייתי בסוג של הלם, לא הצלחתי להביא את עצמי לצפות במשחק, המתח הרג אותי. לא הבנתי איך שחקני הפועל, שיודעים שמצב הרוח של מאות אלפי אנשים תלוי בכמה גולים יבקיעו, לא התאבדו כדי שלא נרד ללאומית. למרות שבתת-מודע את יודעת שפשוט אין יכולת, ושאם היה להפועל ת"א את 110 מיליון השקלים שאלונה הביאה מהבית לקבוצה שלה, לא היינו יורדים. תירוצים, ניסיון להקל בעזרת לוגיקה. לא עוזר, לא מקל.

 

ככל שאתה צעיר יותר, אתה חש בעוצמה גדולה יותר את הדקירה של הסכין המפלחת את ליבך. הבית שלנו זה בית של כדורגל, סילבן הפועל ב"ש, הילדים ואני הפועל ת"א. רוב השיחות סביב

שולחן השבת שלנו עוסקות בענייני כדורגל, שירים עם טקסטים איומים של אוהדי הפועל שלצערי אני מכירה את המילים של כולם בע"פ. ניסיונותי להתקומם נגדם לא צלחו - אז החלטתי להצטרף.

 

אין פוליטיקה בכדורגל, כל הניסיונות לשייך לאדומים את השמאל, עלובים ורחוקים מאוד מהמציאות. מכירה על בשרי, אבל כמו בכל תחום, גם כדורגל הוא עניין של תדמיות.

 

אחד המשפטים שסילבן אמר לי כשרק הכרנו היה "אמא וקבוצת כדורגל לא מחליפים". כשאתה מתאכזב מאמא, כועס עליה, רב איתה - אתה יודע שזה זמני, אמא זו אמא ויש רק אחת. אותו הדבר עם קבוצת הכדורגל שלך: אתה יכול לכעוס, להתאכזב, להיות קצת ברוגז, אבל הלב שלך יודע שאתה והיא זה לתמיד. נקווה לטוב.