שחקני הפועל, על מי אתם עובדים? / טור

לאחר שנכשלו להשאיר את הקבוצה בליגה, הדמעות של השחקנים באדום הצטלמו מצוין. חבל שהיו אלו דמעות תנין, ורייכרט וחבריו הפכו משחקני כדורגל לשחקני דרמה, שרק מחפשים את החוזה הבא

כל צלם חובב יודע שתמונות עצב חזקות יותר מתמונות שמחה. במקרה של הפועל תל אביב, תמונות הבכי של חלק משחקניה היו אולי המשחק הכי טוב שלהם העונה. מי שנכשלו על הדשא, אחרי שקיבלו כמה הזדמנויות להשאיר את המועדון בליגה, לא ידעו נפשם מתוך צער, רק כדי להודיע כמה שעות אחר כך לכולם שהם לא ממש מתכוונים להישאר כדי להחזיר את המועדון לליגת העל.

 

מהבחינה הזו, מדובר היה בלא יותר מדמעות התנין של בן רייכרט וחבריו ואיכויות משחק הדרמה שלהם. עם צבא שכירי חרב כזה, מה הפלא שהנכס הכי גדול של הפועל תל אביב זה הקהל שלה?

 

 

בהפועל תל אביב מדגישים תמיד שהם מועדון גדול, אבל זו כבר היסטוריה. כבר שנים שאין שם שחקן שאפשר להזדהות איתו, שאפשר להגיד שהוא "אדום" או כזה שהעיניים היו נשואות אליו במאבקי ההישרדות האחרונים. הקבוצה הפכה למקום מפלט, לכזו שקולטת את השחקנים שיעקב שחר לא רוצה במכבי חיפה או אחרים שצריכים את הבמה כדי לשחק בליגת העל ולצבור ניסיון לקראת החוזה הבא. מחויבות? סמל? חפשו במקום אחר.

 

הפועל תל אביב היא מזמן לא בית, היא לא הקבוצה של גילי לנדאו, של משה סיני או אלי כהן. היא אסופה של שחקנים שלא ראויים ללבוש את המדים שלה או כאלה שניצלו את מצבה.

 

 

אריאל הרוש נשאר בה רק כדי שיהיה לו סיכוי לקבל את אפודת הנבחרת מול ספרד, טוטו תמוז בעיקר שמר בה על כושר, עומרי אלטמן פלירטט עם מועדונים אחרים בזמן שהגופה עדיין הייתה חמה, ואייל משומר וחן עזרא רשמו בטור הקרדיטים שלהם עוד עונה בליגת העל.

 

אף אחד מהם לא הצהיר שהוא יישאר במועדון כדי להחזיר אותו לליגה הבכירה, אף אחד אפילו לא מנסה להפוך לסמל החדש של המועדון.

 

 

שחקנים גדולים מאלה של הפועל תל אביב נשארו נאמנים למועדונים שלהם. פאבל נדבד, אלסנדרו דל פיירו וג'אנלואיג'י בופון ירדו בשיא תהילתם עם הקבוצה לליגה השנייה ב-2006 כדי להחזיר אותה לליגה הראשונה. אלי אוחנה חזר מחו"ל היישר לליגה השנייה כדי להעלות את בית"ר ולקחת איתה אליפות שנה אחר כך.

 

והפועל? היא אפילו לא מסוגלת למצוא את הלגיונר או אפילו את השחקן המתבגר שיזכור לה חסד נעורים או אפילו לקבל מחויבות משחקני הסגל הנוכחי כדי לתקן את הנזק הספורטיבי. מהפועל תל אביב נותר רק השם, קהל מפואר ושחקנים שראו בה תחנת רכבת. אף אחד כבר לא רואה במועדון הזה בית. וזה דבר שקשה יותר לתקן, יותר מעוד מירידת ליגה.

 

 

שלוש קטנות:

1. מדוע יעקב שחר לא אומר בקול ברור שגיא לוזון ממשיך או לא ממשיך בעונה הבאה ומחכה למנהל המקצועי, ממה הוא חושש?

 

2. מי שהתעלם במשך השנים מזרעי פורענות בקרב אוהדי הכדורגל בארץ, ראוי שיפסיק לצקצק עכשיו לנוכח המראות הקשים מצד אוהדי מכבי תל אביב.

 

3. ההנהלה, הזרים הפציעות, ושאר ירקות. צריך לדבר גם על הישראלים של מכבי תל אביב בכדורסל שלא מובילים אותה לשום מקום.