לא הייתי קונה משרון מכונית משומשת

בטוח שהוא קורע לה את הצורה. גם ברק, אני מוכן להתערב, מוציא למנוע שלו את הנשמה. עתיד המדינה על הכפית

כשהייתי ילד החבר הכי טוב שלי היה באצ'י. היה לנו מין מבחן כזה שבדקנו איתו אנשים חדשים - מבחן הכפית. באצ'י היה שואל אותם אם הם רוצים תה ואני הייתי מכין לכולנו ומגיש כאילו בלי לשים לב, אבל בעצם מקפיד על זה שתמיד האורח יקבל את השתייה שלו בלי תחתית ועם הכפית בפנים.

ועכשיו מתחיל המבחן - הטיפשים היו מתענים עם הכפית הרותחת שנכנסת להם לעין בכל לגימה, אבל לא היה נעים להם לעשות מזה עניין. באצ'י ואני היינו מסתכלים בחיוך קטן אחד אל השני וידענו שמדובר באדם שאין לסמוך עליו, רכיכה חסרת חוט שידרה.

הנועזים יותר מצאו איזה עיתון או קופסת סיגריות על השולחן כדי להניח עליהם את הכפית הנוטפת, ואז באצ'י היה שואל בשיא התמימות "אולי אתם רוצים שאני אביא לכם תחתית?" ושנינו היינו מתפקעים מבפנים בצחוק מרושע.

היו כמובן האסרטיבים שפשוט שאלו אם אפשר לקבל תחתית בבקשה - וכך, מבלי שירגישו, גזרו לעצמם את הסרט האדום בכניסה למועדון החברים הסגור שלנו. אבל הכי בגדול שיחקה אותה בחורה אחת, שנראתה לנו עד אז די טיפשה, שאמרה "חסר לי סוכר, אני ניגשת רגע למטבח להוסיף" וחזרה עם חיוך מנצח ובלי כפית. היום יש לה ולבאצ'י שלושה ילדים, מיצובישי וכלב.

 

שרון וברק שותים אצלנו תה

 

לקחתי בדמיון את ברק ושרון למבחן הכפית שלנו. לדעתי שניהם היו שותים וסובלים בלי להגיד מילה. היועצים האמריקנים לימדו אותם לא להסגיר כלום.

סליחה שרון - זה לא מכאיב לך לשתות ככה?

"זה בתצדר, זה בתצדר", הוא בטח היה מחייך וממצמץ (בזמן האחרון שרון רק מחייך וממצמץ), "למה שאני אוציא את הכפית? בכלל לא תצמתי לב שהיא בפנים. התה מתצוין".

ואתה ברק? אפשר להביא לך תחתית?

"תביט", הוא בוודאי היה מניד בראשו "יש מחירים שאני כלוחם רגיל לשלם".

אהה… ברור… בטח… מזל שהוא לא ביקש עוד כפית רק בשביל שאני אראה כמה הוא נהנה מזה, כמו בימים הטובים תחת אש בסיירת. איפה באצ'י כשאני כל כך מתגעגע לצחוק איתו עכשיו?

במקום לנסוע אליו לחולון, גלשתי ל"אוסף שקיות התה של מרסלו" (ראו קישור 1, למטה תחת "אתרים נוספים"). למרסלו סטראוץ' מבואנוס איירס שבארגנטינה יש יותר מ-2,000 שקיות תה מכל העולם, שמסודרת אצלו לפי מדינות. 2,000 זה באמת נחמד אבל לא השיא. לפליקס רוטר מגרמניה (ראו קישור 2, למטה תחת "אתרים נוספים") יש מעל 9,200 כאלה, בעזרתן קטף את תואר "אלוף העולם באיסוף שקיות תה". כמה פשוטים יכולים היו החיים להיות אם לברק או לשרון היה אוסף מרשים כזה. חבל שאצלנו לא מסתכלים בשקיות התה ואפילו לא בקנקן - אנחנו מסתכלים בלבן של העיניים.

 

שרון וברק עוברים מבחן אמריקני

 

האמריקנים, להם יש את מבחן המכונית המשומשת - כך הם בוחרים להם מנהיג. בקלפי הם שואלים את עצמם "האם הייתי מוכן לקנות מהאיש הזה מכונית משומשת?" ומצביעים לפי התשובה. לי יש את הדוד עמי שמומחה במכוניות משומשות. הוא לימד אותי שכשקונים רכב יד שנייה, צריך לראות איך המוכר מחנה אותו. אפשר לדעת הרבה על אנשים לפי איך שהם מחנים את האוטו שלהם.

משרון, בחיים לא הייתי קונה מכונית. אני בטוח שהוא קורע לה את הצורה בדרכי עפר הרריות ככה שהמתלים והקפיצים שלה לגמרי הרוסים. אין לי ספק שהוא לא מבזבז יותר משלוש שניות על חניה: באלכסון, לרוחב, על המדרכה, חוסם את היציאה, זה ממש לא משנה כששרון מגיע. באתי, עצרתי, ירדתי.

וברק? האמת שבכלל קשה לי לראות אותו נוהג. ואם כבר, אז תקוע בפקקים בהילוך שני מקסימום, כשכולם צופרים מאחוריו. אם אני צריך לדמיין אותו חונה - אני חושש שהוא מהאובססיביים חסרי הביטחון (ראו קישור 3, למטה תחת "אתרים נוספים"). עוצר, יורד לבדוק את המרחק מהמדרכה, מתקרב טיפה, דופק את האוטו מאחורה, נכנס קצת ברכב שמלפנים, רבע שעה מוציא למנוע את הנשמה לפני שמכבה אותו. עם כל האהבה הגדולה שלו למוזיקה קלאסית, אני מוכן להתערב שהמערכת באוטו שלו לא משהו. אני באמת לא משתגע לקנות ממנו את הרכב הבא שלי (ראו קישור 4, למטה תחת "אתרים נוספים").

ככה שגם הדוד סם וגם הדוד עמי לא ממש עוזרים לי בבחירות המבלבלות האלה.

 

קליק והכול מתחלף

 

אולי בגלל שאני כל היום באינטרנט זה כל כך מסובך. מישהו חשב פעם כמה כל העסק הזה של הבחירות מנוגד לאופי הרייטינגי והאינטרנטי שלנו? על מסלול סלולארי קשה לנו להתחייב - אז איך נוכל לחתום על הגנרל הזה או הרמטכ"ל ההוא לכמה שנים?

אני רגיל להיות במרחק לחיצה אחת על השלט-רחוק מאופציה טובה יותר. קליק והכול מתחלף, משעמם כאן? ננסה שם. אין בדף הזה? אולי יש בדף ההוא. זה לא מקרי שבאינטרנט אין נשיא או ראש ממשלה, אפילו לא וירטואלי.

אבל יש כאן הרבה אתרים שיכולים בינתיים לחמם את השרירים הדמוקרטיים לקראת ההכרעה בקלפי בחיים האמיתיים. הרשת היא מקום אידיאלי שיעזור, בסופו של דבר, להכניס אחד מהפתקים הצהובים למעטפה.

כולם כבר מכירים את "אני מדליק או לא" (ראו קישור 5, למטה תחת "אתרים נוספים"), את "דרג את התמונה שלי" (ראו קישור 6, למטה תחת "אתרים נוספים") ויש גם אתר ל"אנשים מכוערים" (ראו קישור 7, למטה תחת "אתרים נוספים"). במקומות האלה אפשר להעביר ימים שלמים מול תמונות של גולשים וגולשות ולתת להם ציונים. יש תחושת סיפוק לא מבוטלת בלפרגן לאחד הברווזונים המכוערים שצפים בצפיפות באתרים האלה או לתת אפס עגול ונקמני לתמונה של חתיך שחצן שמחייך בהתנשאות מהמוניטור שלי. איזה כיף להתאמן על יבש, לבחור בלי חשבון ובלי למצמץ פעמיים, בלי יביא שלום ובלי עתיד ילדינו.

כדי להצביע נכון אני עוד מתכוון, בבוקר יום הדין עצמו, לגלוש למשחק או שניים באתר "אחיזת העיניים" (ראו קישור 8, למטה תחת "אתרים נוספים"), שמוקדש לאשליות אופטיות ולתרגילים לוגיים. שם אמתח את כושר החשיבה והאחריות שלי לשיא. לקלפי אני אגיע מוכן, חם ומתורגל.

 

לכן רק שִי-רוּ שיר לשלום

 

אז בבקשה אל תאמינו לסיפורים על גולשים שמחפשים כל הלילה בחורות עירומות באינטרנט (ראו קישור 9, למטה תחת "אתרים נוספים"). זה לא ממש ככה. כל מה שאנחנו עושים כאן זה להתכונן לבחירות. נכון שברק ושרון לא ממש עוברים את המבחנים, אבל מי שחוגג על החופש הענק של הרשת ותחושת השלום הגלובאלית, שעוברת דרך המודמים המצרצרים, בעצם כבר החליט. מי שרגיל לגלוש ממדינה למדינה ולפגוש אנשים חדשים בקליק לכאן וקליק לשם, גם אם לא יודה בזה, כבר בחר מחנה. ואפילו אם נשאר ברשת עוד אחד אחרון שמתלבט אונליין - בזמן אמת הוא ידע להבדיל ויצביע עם העכבר שלו במדויק.