באוגוסט 2014 מצאה המשטרה בגינה הצמודה לביתו של הנאשם מספר רב של שתילים במשקל כולל של יותר מ-400 גרם. בחיפוש בבית נמצאו כלים המשמשים להפקת הסם: בקבוקים בגדלים שונים, מדי טמפרטורה ופנסים. באפריל 2016 הוא הודה והורשע בגידול ויhצור קנביס והופנה לשירות המבחן. בתסקיר שהוכן עלה שהנאשם רווק, מתגורר בבית הוריו וממעט לצאת מהבית. הוא סיים שמונה שנות לימוד בלבד ולא גויס לצה"ל עקב מאניה-דיפרסיה. הוא לא עובד, אושפז בעבר בבית חולים פסיכיאטרי ומתפרנס מקצבת נכות.
שירות המבחן התרשם שהנאשם פיתח תלות פיזית ומנטלית בסם ושאין לו מוטיבציה להיגמל, כך שהסיכוי שהעבירה תחזור על עצמה בעתיד גבוה. מאחר שהוא לא הביע רצון כלשהו להשתלב בהליך גמילה, השירות לא המליץ על תוכנית טיפולית כלשהי.
המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד נופר לוי והמתמחה רפי עמוס, עתרה להטיל עליו חצי שנת עבודות שירות ועונשים נלווים של מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון. היא הדגישה כי בהיעדר פוטנציאל שיקומי יש להשית עליו עונש משמעותי על מנת להרתיעו.
בא כוח הנאשם, עו"ד משה זכות, עתר להסתפק במאסר על תנאי והדגיש שחרף קשייו האישיים הוא תומך בהוריו החולים. הוא הוסיף שהנאשם לא מסוגל לעבור הליך גמילה ואינו כשיר לבצע עבודות שירות.
השופטת נועה חקלאי ציינה שהאיסור על גידול סמים נועד למנוע הכנסת חומר למערכת ההפצה, שכן אין לדעת לאן יגיע ומה ייעודו. מסיבה זו, המחוקק לא הבחין בין גידול לצריכה עצמית לבין גידול שלא לצריכה עצמית, בניגוד להבחנה הקיימת לעניין השימוש בסם.
היא הוסיפה שכמות הסם שגידל הנאשם לא מבוטלת, אך נראה שכולו יועד לשימושו העצמי. היא ציינה שמעיון בפסיקה במקרים דומים ניכר שטווח העונשים רחב ונע בין מאסר על תנאי לשנת מאסר בפועל.
השופטת חקלאי הביאה בחשבון את העובדה שהנאשם לקח אחריות על מעשיו בהזדמנות הראשונה, שאין לחובתו הרשעות קודמות בתחום הסמים ושהוא מעולם לא ריצה עונש מאסר. כמו כן, היא התחשבה במצבו הרפואי והאישי, בכך שהוא גר עם הוריו ותומך בהם.
בנסיבות אלה פסקה השופטת שלא מצאה לנכון לגזור על הנאשם מאסר בפועל, אך כן להטיל עליו מאסר על תנאי "שישמש תמרור אזהרה מפני מעידה נוספת בעתיד". היא גזרה עליו חמישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 1,500 שקל ופסילת רישיון לחצי שנה.