"הסטנדאפיסטיות": קישור מאולץ בין סטנדאפ לנשיות
על מה נשים צוחקות? זו השאלה שסרט הטלוויזיה "הסטנדאפיסטיות" ניסה לענות עליה, רק שבדרך הוא נפל אל המובן מאליו. מאורנה בנאי דרך עדי אשכנזי ועד תום יער כולן מצחיקות, מעניינות ונקודת המבט שלהן מרתקת אבל הניסיון להלביש עליהן את ההצדקה המגדרית - מיותר
סמדר שילוני
פורסם: 01.06.17, 08:19
לעולם תתעורר חשדנותי כשמוצר כלשהו יתהדר בקונספט "נשי" או יטען שהוא מגדיר את המכנה המשותף המבוסס על נשיות. וכש"הסטנדאפיסטיות", סרט טלוויזיה ששודר אתמול (ד', 21:00, ערוץ 10) הצהיר שהוא עומד לברר "על מה נשים צוחקות" ולרדת לעומקו של "ההומור הנשי" התחלתי לרטון. לא בגלל שאין הבדל בין גברים לנשים, להיפך. יש הבדל בין גברים ונשים ויותר מזה – עד כמה שזה נשמע בלתי סביר, יש הבדל אפילו בין נשים לבין עצמן. כן, אנחנו, הנשים, איננו זהות! אנחנו בנות-אדם השונות זו מזו! מזעזע, האין זאת?
מתוך "הסטנדאפיסטיות" (באדיבות ערוץ 10 )
נדמה ששום דבר – גם לא המציאות עצמה – לא יעביר מהעולם את הוויכוח אם אכן יש בנמצא נשים מצחיקות. לא משנה כמה עדי אשכנזי ואורנה בנאי ורבקה מיכאלי ימלאו אולמות עם מופעי סטנדאפ או יכתבו סדרות מצחיקות או ישתתפו בפאנלים סאטיריים, עדיין תחול חובת ההוכחה על המין הנשי להביא את נציגותיו המצחיקות ולהניח אותן לרגלי המזבח. "הסטנדאפיסטיות" הוא סרט חמוד על נשים שעושות סטנדאפ, והן מספרות על עצמן. אורנה בנאי מספרת על היציאה מהארון, ליטל שוורץ חולקת את הקשיים שבגידול ילדים, הדר לוי חושפת את הקושי בטיפולי הפוריות שעברה, רבקה מיכאלי את תלאות הגיל, תום יער, פנים חדשות יחסית בזירה, מספרת איך רגשי נחיתות כתוצאה ממראה חיצוני בגיל ההתבגרות הביאו אותה לבצע סטנדאפ.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"החיפוש": לוחצת על בלוטות הרגש
"הישרדות": התחילו כשפויים, נקווה לטוב
כולן נשים מצחיקות, כולן מעניינות, כולן יודעות את התורה. הסיפורים שלהן שחוקים יותר או פחות (בשביל בנאי ושוורץ זאת בטח לא הפעם הראשונה), אבל כולן נושאות אותם בחן, התיאורים שלהן נוגעים ללב ונקודת המבט שלהן מעניינת. אבל לאורך כל הסרט מורגש ניסיון מאולץ משהו לשזור את כולן על חוט אחד – הקשר בין הסטנדאפ שלהן לנשיות. למה? אלה סיפורים מצוינים, נכון, אבל מה הופך אותם לנושאים נשיים מעבר לעובדה שהם קרו לנשים? הם מעניינים מאוד בפני עצמם, אין צורך להלביש עליהם את ההצדקה המגדרית. ולראייה הרגע הכי חד וחי בסרט היה שיחה בין בנאי למיכאלי, שבה הודתה מיכאלי שהיא שמחה שהילדים שלה סטרייטים כי מבחינת הדור שלה המשמעות של הומוסקסואליות היא בדידות והעדר משפחה.
(באדיבות ערוץ 10)
הרגעים בהם הנשים האלה מוכפפות ל'סד הנשיות' הן אומרות את המובן מאליו – מצפים מנשים סטנדאפיסטיות להיראות טוב, או משהו בקשר לזה ש'נשים הן יותר מעמיקות מגברים. בקטע בו בנאי ושחר סגל כותבות יחד חומרים ל"גב האומה" מסבירה סגל ש"בדרך כלל בפאנלים יש גברים שיש להם מגוון תכונות ויש אשה, שהתכונה שלה היא שהיא אשה". תוכנית שמנסה לקבץ אייטמים על בסיס נשי, עושה בדיוק את אותו הדבר, מאלצת את נקודת המבט הנשית בזמן שהדמויות שלה מחזיקות את עצמן לגמרי לבד בזכות האישיות שלהן, בלי קשר למגדר. ביקום שבו כולם עפים על דמויות א-בינאריות מבחינה מגדרית (ועכשיו רק נשאר להבין איך לעזאזל ממציאים בשבילם עוד גוף בשפה), לא הגיע הזמן שנפסיק להתייחס לנשיות כאל תופעה?