מהומה על לא דבר

None

בימים האחרונים תיבת הדוא"ל שלי מוצפת במכתבים נזעמים מאנשי אקדמיה הכותבים בסגנון לא אקדמי על סכנות של פשיזם, סגירת דיסציפלינות, סוף לאקדמיה ואפילו כאלו שקוראים להחרים את פרופ' כשר ולא לדבר עימו. הזוהי אקדמיה?

 

לאור המהומה הלכתי ולמדתי את מסמך כשר לעומקו, ואני מסופק אם הכותבים קראו אותו. קצת עובדות: היוזמה להכנת הקוד נולדה ב־2010 בעקבות דיונים במל"ג וספר שכתב שר חינוך קודם (ופרופסור ותיק) שהמליץ לחברו. אכן, יש בעיות שדורשות הסדרה. החופש האקדמי חשוב מאוד, אך הוא חופש המחקר ולא חופש החוקר. כל תרבות היא סדרה של מגבלות על חופש הפעולה הטבעי, וכל תחום של מקצועות חופשיים זקוק להדרכה אתית בגין חופש הפעילות. יש תלונות רבות על הטפה וחד־צדדיות, ויש הכרח להגן על הסטודנטים ולתת להם כתובת שאינה קיימת כיום. בתוך האקדמיה פועלות עמותות בעלות סדר יום פוליטי מובהק שמוסתר באופן מתוחכם, וקיימים גם מקרים של מרצים הקוראים לחרם על המוסדות שבהם מרצים. אלה דברים לא תקינים. בא מסמך כשר ועשה סדר. זה מסמך שמאזן בין החופש האקדמי שעליו הוא מגן ובין החופש של הסטודנט וזהות המוסד שעליהם הוא מגן. המסמך מטפל בבעיות שהוזכרו תוך שמירה על האקדמיה. פעילות פוליטית מוגדרת לא כהבעת דעה אלא כתמיכה בפוליטיקאים פעילים בכנסת. המסמך מגן על קורסים העוסקים בפוליטיקה ודורש לאפשר לסטודנט לדעת מראש את הנושאים (מהסילבוס).

 

האחריות מוטלת על המוסד האקדמי, שמנוהל על ידי מרצים, שיפעל "בדרכים חינוכיות" בלבד. אין בו זכר להתערבות שלטונית. אז על מה החרדה? כנראה שיש בעיות הדורשות תיקון, והבה נשב כאנשי אקדמיה ונגיע לאיזון בהידברות אמיתית.

 

הכותב הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטת בר־אילן ויו"ר האגודה הישראלית לביופיזיקה