רחימי, בעונתו הראשונה כמאמן ראשי, ראוי לכל המחמאות על כך שלמרות עונה בינונית הצליח להביא קבוצה עמוסת בעיות לכושר שיא בדיוק ברגע הנכון. הגעתו של ורגאס על חשבונו של אלכס פרז הוסיפה קשיחות ההגנתית, ויחד עם דיברתולומאו ו־וורקמן, שהרימו את הרמה שלהם בפלייאוף ובחצי גמר הפיינל־פור, קיבלנו קבוצה לוחמת עם רצון עז ולב ענק. תענוג. אבל עם כל הכבוד לכל המוזכרים, גיבור חצי הגמר היה קווין פינקני עם הפלוס מינוס הגבוה במשחק (+12) ומדד שיא של 26.
אבל עוד לא הסתיימה העונה ומכבי חיפה יכולה גם לקחת אליפות. קל זה בטח לא יהיה, מאחר שהפועל ירושלים מגיעה גם היא בכושא שיא. דווקא הפתיחה מול מכבי ראשל"צ בישרה רעות. הכתומים היו חדים יותר, ההתקפה של ירושלים נראתה תקועה, ולרגע היה נדמה שהעונה של פיאניג'אני תסתיים בקול ענות חלושה. אבל אז הגיע הרבע השלישי שבו כל היתרונות של ירושלים באו לידי ביטוי, ופערי הרמות היו ברורים. לראשונה העונה, הפועל ירושלים רצה. וכשהיא רצה היא יכולה לסיים משחק עם 90 נקודות ומעלה. לא ברור למה היא לא עשתה את זה כל העונה, שיש לה שחקנים כמו דייסון, קינזי ואליהו. סטודמאייר והאוול נתנו הרבה שקט מתחת לסלים – וסוף סוף סגנית האלופה נראתה מחוברת.
ועכשיו למצ'אפ בגמר. לשתי הקבוצות יש קלעי שלשות טובים דוגמת שמחון, ג'רלס ומנדז ואלדס ולשתיהן יש סטופרים הגנתיים בדמות קינזי, ורגאס ודיברתולומאו. היתרון של ירושלים הוא בצבע, כאשר לחיפה יש את פינקני ופרימן המאכזב. ירושלים משופעת בשחקני פנים שיהוו את המפתח לניצחון, כי לגארדים יהיה קשה מול ההגנה הקשוחה של חיפה. הוואל בכושר נהדר וגם אליהו נכנס לעניינים, ואם השלשות של פיטרסון ייכנסו ואמארה יגיע מרוכז – לירושלים יהיה קל יותר. מבחינה הגנתית ירושלים צריכה להיזהר מהשלשות של חיפה, שלמרות ערב חלש יחסית מחוץ לקשת מול מכבי ת"א, היא מסוכנת מאוד משם וקולעת באחוזים טובים בדרך כלל.
לסיום, אני חייב לומר מילה טובה לארבעת הקהלים שמילאו את ההיכל מפה לפה ויצרו אווירה נהדרת. מילה טובה מגיעה גם לשופטים שלא גנבו את ההצגה ושפטו היטב. עכשיו רק נותנו לקוות שיהיה גמר מותח ומעניין.