הייתה גדולה יותר מבית"ר

None

עד תקופת אורי מלמיליאן באמצע שנות ה־70 הפועל הייתה מלכת ירושלים. הכדורגל המבריק יותר נראה באצטדיון קטמון, עם שפע שחקנים מרשימים. לבית"ר היו המון אוהדים, אבל על הדשא הפועל נתנה את הטון.

אלי בן־רימוז' היה אז מה שעודד מכנס היווה עבור אוהדי מכבי נתניה. מלך השערים בכל הזמנים של המועדון, אליל האוהדים, גאון כדורגל ירושלמי אדום.

צבי סינגל, שעלה ב־1959 מארגנטינה והתגלה בקיבוץ בית השיטה, היה הגורם להישרדות ב־1965, בצמד קריטי מול מכבי חיפה (2:3), שנשרה כתוצאה מכך לליגה השנייה. סינגל הפך למנהיג, סמל ושחקן מהאיכותיים שהיו. ב־1973 הניף את גביע המדינה כקפטן, בתואר היחיד של הפועל ירושלים.

והיו כמובן רבים וטובים אחרים ששמו את הקבוצה על המפה, ושמותיהם עולים בשליפה. למשל, מרדכי (בן־בן) בנבנישתי, הקשר ארוך הקומה שגיולה מנדי הסב למגן ימני בנבחרת; או עלי עותמן מהכפר בית צפפה, שעד מלחמת ששת הימים חציו היה ירדני וחציו ישראלי, והפך לכדורגלן הערבי הראשון בסגל הנבחרת.

ויעקב בוזגלו, הרבה לפני שהפך לאביו של "ילד ענק". ציון מרילי, המגן השמאלי ששיחק לצד אחיו הבלם יצחק והפך לבורג מרכזי באליפות הראשונה של מכבי חיפה. נחום תא־שמע הג'ינג'י והכספית, אברהם (בנדה) בן־דוד ראש הזהב; או הקשרים המבריקים משה ליצ'ינסקי ושלמה מהטבי. איך אפשר לשכוח את השוער המצוין יהודה תובל (טובול) ז"ל, שנפל במלחמת לבנון הראשונה, ואת מריו זוכוביצקי, עוד רכש יהודי מארגנטינה.

רשימת "ואלה שמות" לא נפסקת גם אחרי המהפך של מלמיליאן, ובעקבותיו אלי אוחנה, משנות ה־80 ואילך, בואך אצטדיון טדי. הנכס מישל דיין, הטאלנט יאיר אסייג, המנוע עידן טל - ברור, היו עוד רבים וטובים שהביאו כבוד לאדומים מירושלים והיו אחראים ללא מעט הצגות בקטמון. וכל זה עוד מבלי שאמרנו מילה על הגעגועים לדרבים מול בית"ר.