צונאמי של זיהום
הזמן: שישי בצהריים • מאגר ענק של שפכים רעילים ורדיואקטיביים ממפעל של קבוצת "כימיקלים לישראל" בנגב קורס עקב העומס • התוצאה: עשרות אלפי קוב של חומצה זורמים בשצף אדיר לנחל אשלים בדרום לאורך 20 ק"מ עד ים המלח, וגורמים אסון אקולוגי לבעלי החיים והצמחייה — ונזקים שייקח עוד זמן רב לשקם • האזור נסגר למטיילים וחקירה פלילית צפויה נגד מנהלי מפעל "רותם אמפרט", שמסרו: "החברה לא תחסוך במשאבים עד לשיקום הנחל״
קריסת מאגר ענק של שפכים חומציים ורעילים במפעל של חברת כימיקלים לישראל גרמה בסוף השבוע לאסון אקולוגי נרחב בנחל אשלים בשמורת מדבר יהודה. יותר ממאה אלף קוב שפכים מזוהמים שזרמו לנחל שמגיע לים המלח גרמו לתמותה של צמחים ובעלי חיים לאורך קילומטרים ארוכים מנקודת הפריצה של המאגר הענק — הן בשל העצמה האדירה של המים ששטפו במורד הנחל והן בשל הרעילות והחומציות הגבוהה שלהם.
הערכת נזקי הדליפה באזור ים המלח: כיל תצטרך לסגור חצי מייצור הדשנים | עמיר בן־דוד
"הגל ששטף מהמאגר שנפרץ הוא עצום. זה היה פשוט צונאמי אדיר. היו שם כמויות של שפכים שהזרימה שלהם הגיע גם לגובה של ארבעה מטרים בערוץ הנחל, והזרימה נמשכה יותר מיממה”, אומר מנהל מחוז דרום ברשות הטבע והגנים, גלעד גבאי. כעת יש חשש כבד שבעלי חיים וציפורים ישתו מהמים הרעילים וייפגעו. אם זה לא מספיק, קיים חשש שהמים המזוהמים עלולים להיות בעלי רדיואקטיביות מסוימת, בשל הרדיואקטיביות הגבוהה יחסית של הפוספטים. פקחי רשות הטבע והגנים צויידו בחלקם גם במונה גייגר, לוודא שאין סכנה של קרינה רדיואקטיבית. המשרד להגנת הסביבה צפוי לפתוח בחקירה פלילית נגד המפעל, במהלכה ייבדק האם בוצעו למאגר בדיקות הנדסיות שוטפות, האם כמויות השפכים שהוזרמו אליו לא היו גבוהות מהיכולת שלו להכיל והאם היו סימנים מוקדמים מהם התעלמו בחברה.
בשישי בצהריים הבחינו סיירים מטעם מפעל "רותם אמפרט" — מפעל קבוצת כימיקלים לישראל והחברה לישראל שבשליטת עידן עופר — כי באחת הסוללות של מאגר השפכים הענק של המפעל החלה להתהוות נזילה. במפעל דיווחו על כך למשרד להגנת הסביבה באופן מיידי, והחלו לבחון כיצד יש לטפל בבעיה, אך תוך פחות משעתיים הלחץ העצום של המים במאגר הכריע את הסוללה הגבוהה והיא נפרצה, וכמויות עצומות של שפכים מזוהמים החלו לזרום ללא שליטה.
מאגר המים המדובר הוא אחד משלושה מאגרים ענקיים שבהם משתמש המפעל. הוא משתרע על פני כ־20־30 דונם, וגובהן החיצוני של הסוללות שלו הוא כ־60 מטר. המאגר הכיל לפי ההערכות כ־100־150 אלף קוב של שפכים חומציים. החומר שנמצא במי המאגר מכונה פוספוגבס. זה חומר שמכיל ביו היתר מתכות כבדות, שכעת עלולות לזהם הנחל לכל אורכו, ויש לו רמת רדיואקטיביות גבוהה יחסית. ״זה כל־כך חזק ומסוכן שאם מישהו רוצה להיפטר מגופה או מכל דבר אחר, זה המקום״, אמר בציניות גורם שפעל בשטח בסוף השבוע.
השיטפון העצום קרע את הצמחים מהקרקע, והטביע כל בעל חיים שהיה בערוץ. ״רמת החומציות של המים כל גבוהה שזה קוטל כל דבר שבא איתם במגע״, אומר מנהל מחוז דרום במשרד להגנת הסביבה, ברוך ובר.
״נוצר פה זיהום מאוד מאוד רציני ויעברו עוד הרבה שנים עד שהשטח ישתקם בצורה מלאה״, אומר אקולוג מחוז דרום ברט״ג, אסף צוער. ״לציפורים, בניגוד לבעלי חיים אחרים, אין חוש ריח והן לא יודעות להזהר מהמים האלה״, אומר גבאי. ברשות מזהירים מפני הגעה לנחל ומזהירים שהזיהום הזה מסוכן גם לבני אדם.
חברת "רותם אמפרט" הקפיצה למקום צוותים שהחלו לנסות לחסום לפחות חלק את המאגר. המשטרה, בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה, סגרה את כביש 90 לאחר שהיה חשש ליסודותיו של הגשר שתחתיו עובר נחל אשלים, ופקחים של רט"ג החלו לפעול בשטח כדי למנוע הגעת מטיילים. למרבה המזל נמנעו פגיעות בנפש. בשל החום הכבד, ככל הנראה לא היו מטיילים בערוץ המרהיב, ויחידת החילוץ והמסוק שהוקפצו לשטח לסרוק את הערוץ נותרו מחוסרי עבודה.
המים הרעילים והחומציים שבהן עושה "רותם אמפרט" שימוש הם אחד הגורמים לזיהום כבד במי התהום באזור. הזיהום הזה גרם לסגירה של מספר מעיינות במדבר יהודה, שמסוכנים לרחצה, ולזיהום במים בעין בוקק. בעבר נחשף ב"ידיעות אחרונות" שהזיהום החל להתפשט גם לעבר מעיינות נוספים באזור.
המים המזוהמים נאגרו בסופו של דבר במאגר של מפעלי ים המלח, שנועד למנוע משטפונות להגיע לים המלח ולפגוע במפעל. עם זאת, קיים חשש כבד כי מזהמים רבים יחלחלו וישארו בקרקעית הנחל שאורכו כ־20 ק"מ. ברשות הטבע והגנים אומרים כי הם עדיין אומדים את הנזק שנגרם ובמשרד להגנת הסביבה יזמנו כבר בימים הקרובים את מנהלי המפעל לשימוע, כדי לקבל מהם הסברים. המשרד אסר על החברה להמשיך להשתמש במאגר זה ובמאגרים נוספים עד שיבדקו, וכתוצאה מכך החברה תצטרך להפסיק חלק ניכר מפעילות היצור שלה.
מ"רותם אמפרט" נמסר: "החברה פועלת בתיאום ושיתוף פעולה מלא עם הרשויות, ולא תחסוך במשאבים עד לשיקומו המלא של הנחל״.
